גבעת חיים איחוד
חסר רכיב

מחזור יג, קבוצת ניצן

02/06/2014


בני מחזור יג', סיום יב' - 1966

אברמוביץ אלי 
אהרון יהודה 
ארליך הלל 
ארנוני נחום 
בר-לב ישראל 
בר-שלום גדי 
ברונר  יוסף  (יופי)
דובג'ינסקי (ארליך) שרה 
יגודה (קורין-סופר) מירי
ידיד גלעד 
ירון יצחק 
ישראל אשר
לבקוביץ גיל 
לוסקי אליעזר 
ליבני איילה 
ליפמן (לפיד) ארנון
מדיני (גרוס) איה
מוסקוביץ (אלעזרי) דבורה
רפאלי יובל 
שניר דוד 
לס (קמון) עדנה 




ספירת מלאי
(נכתב לכנס שהתקיים במלאת 20 שנה לסיום ביה"ס ב18.10.86-)

היינו חמישה עשר שעזבנו את הגן ועלינו 
לכיתה א'. חמישה מגן בלנקה, יוצאי                         
כפר-סאלד, ועשרה מהגן בגבעת-חיים.

היינו חמישה-עשר  - וזאת היתה ההתחלה.
ומאז המספר השתנה, פעמים ירד ופעמים עלה.
ילדים שעזבו, וגם חדשים שהגיעו
מהם שנשארו, מהם שנשרו כלעומת שהופיעו.
עולים חדשים, נקלטים וילדי חוץ
שבאו לחלוק עימנו חיים של ילדי קבוץ.
גדלנו במספר וגם בשנים התבגרנו,
ובסיום י"ב עשרים ושניים נערים ספרנו.
ואם נתעמק בחישובים (לא קשים) 
רק שליש מזה בנות, הבנים - שני שלישים.
ומטפלת אחת לשמונה שנים והרבה זכרונות,
                        ועוד אחת לשלש השנים האחרונות.
                        מורות ילדות ארבע ושני מחנכים, אבל -
רק האחרון האריך וארבע שנים אתנו סבל.
                        וכן נמנה גם שתי מדריכות ושלושה מדריכים
בפעולות ומחנות וטיולים בלתי נשכחים.
- - - ואיש איש לדרכו ולמקומו ולאורח חייו פנה,
והספיק את שהספיק, ובנה את שבנה.
ארבעה שהלכו מאיתנו, וזכרם בלבנו קיים,
ואחד שבנה את ביתו, בינתיים, מעבר לים.
חמישה בקבוץ הזה, בגבעת חיים נשארו,
ועוד שלושה שבקבוצים אחרים התפזרו.
                            אחת חלוצה שעברה לגולן מאופירה,
ואחת במצפה, ואחד במושב, ואחרים העירה.
ויש לנו רופא אחד, שברפת שלנו צמח,
וטייס, שלאחרונה מהמרום לגימלאות צנח.
וגם מורה להתעמלות, ורכזת חינוך  "על-תנאי",
וגזבר ולבורנטית וגם אחד עיתונאי.
שלושים וארבעה ילדים, אם לא התבלבלנו
(שניים לאיש בממוצע, אם בחישובים התחלנו...)
וארבעה יש רווקים, שניים ושתיים,
ואף לא גרוש אחד, בינתיים.
ושבעה-עשר שלפגישה הזאת קבלו הזמנה - 
מחזור שלושה עשר (י"ג) - עשרים שנה. 

עץ הקיקיון של מחזור י"ג

 נוהגים היינו לאסוף את פרי הקיקיון שליד משק בית הספר, ואחר לחרוז מחרוזות מזרעיו. היינו יושבים על חומת האבן שליד הכיתה ועושים במלאכתנו. מדי פעם נשמט גרעין, ונפל לחול, אולם אנו לא שמנו לבנו לכך עד, עד שאי אפשר היה שלא לשים לב איך אחד מאותם שנפלו נבט ואף הכה שורש, והחל גדל לעינינו.

במהירות צמח ועלה, וכעבור חודשים אחדים הריהו כבר "עץ" לכל דבר - שגזעו עבה (כך נראה לנו אז בכל אופן), וענפיו נושאים פרי. כבר לא היה לנו צורך ללכת רחוק כל כך כדי לקטוף "חרוזים".

אהבנו אותו בכל לבנו. בשעות הפנאי היינו משתוללים בין ענפיו, היינו נלחמים בשתי קבוצות -  האחת על המרפסת והאחת בין עליו, כשכדורי הקרב הלא הם פרי קיקיוננו...

אך לא לזמן רב נמשך אושרנו זה. יום אחד הופיעו חיימק'ה ומשה פינק הנוהג בקומנדקר, קשרו לגזע השיח את הוו שבקצה השרשרת הנמשכת מהאוטו, ועמדו לעקור את הקיקיון.

בכינו, התמרמרנו, הכרזנו על מרד, רצינו להיאחז בקיקיון וליפול ארצה יחד אתו, אך מאום לא עזר, והקומנדקר זז. לרגע נדמה היה שלא יוכלו לו, שאי-אפשר לו לעצנו שכה עלה וצמח,  שייכנע עתה. אך מיד בישרו נאקות השורשים כי הוכרע, ובעוד רגע כבר היה מוטל שדוד, שבור ענפים.

התכנסנו בחדר של יוּפּי בוכים ומקוננים, תוך שאנו קופצים אגרופינו וחוזים נקם... לבסוף ניסחנו מכתב מחאה לתלותו בחדר האוכל, המספר את סיפורו של הקיקיון ואת סופו המר.

בערב, כשבאנו, כבר לא היה מכתב במקומו. יד קנאית וקהת רגשות הורידה את הסיפור מן הלוח.

אך בלבנו שמור לעד זכר הקיקיון שלנו.


יש לכם סיפורים ותמונות של מחזור יג'? שילחו אלינו על מנת שנעלה לאתר!

חסר רכיב