כאשר ילדים מגיעים לגילכם, מקיימים עמים רבים טכס פולחני, כאשר מקבלים אותם לחברת המבוגרים. הם רוצים לאמור לילדה ולילד: הרי רציתם כל השנים להיות גדולים. אם כן- אתם עומדים כעת על מפתן הבגרות. כל אשר יקרה לכם וכל אשר תעשו, יבנה את האדם שאתם שואפים להגיע אליו.

לאותו פולחן קוראים אנו היהודים בר-מצווה ולא במקרה רוצים לאמור וללמוד: אם תקיימו מצוות - אם תלמדו לקיים בנפש חפצה את אשר אתם נדרשים לעשות- אז שבר המצווה יהיה המצווה עצמה- כנאמר ע"י אחד החכמים. שבר המצווה- מצווה. הביטוי הבולט של אותה המידה בדורנו היא החלוציות.

מהחומרים אשר באו אליכם בירושה ומתרבות העם והעולם, אשר מקופים אתכם מיומכם הראשון מצווים אתם לבנות את האישיות הטמונה בכם, ולתת אותה מתנה למשפחה, לקיבוץ, לעם ולעולם.

הרי רציתם כל השנים להיות גדולים, והנה עכשיו זה בא באמת, לעיתים אט אט, לפעמים בפתאומיות מפתיעה, מלווה בשמחה או בצער, לעיתים אף בבלבול חושים. והעיקר לא לפחד כלל ותעברו את הגשר הצר בבטחה.

ילוו אתכם בדרכם ההורים, המשפחה, הקיבוץ.

הסבאים, ההורים שמחים לראות אתכם גדלים בקיבוצנו ובשמם אני מברך אתכם ליום חגכם בר המצווה.