מחזור יא, קבוצת זר (אגוז)

02/06/2014

בני מחזור יא', סיום יב' - 1964

ארליך רן

בנאי (אשד) יהודית

בן יהודה (הרלינג) חיה

ברות אסף

גוטקינר (רוזין) מיכל

גל אידו

גרינבאום (עטר) נורית

גרינשפן זאב

דרייפוס איתן

הוכדורף (ביינשטוק) אסנת

הלברשטט (גרינווי) נעמי

וייספלד ישראל (ילד חוץ)

ורד אורה

זיו ראובן

יגודה (אפרפלד) דבורה

לבקוביץ (כהן) ענת

לוי רן

לנדאו (שטרן) עליזה

לס (זילברשץ) נועה

נטע גיורא

נתיב משה

ענבר יאיר

פניגר (פרינץ) דורון

פרינץ גרשון

פרנק (כהן) נעמי

צ'רבנקה (שפע) תמר

רטר עמי

שוורץ (שוכמן) זיוה

שינדלר אהוד

שיפמן (איתי) יהודית

שקדי (גילה) הגר

דברים של עדי נחמני

בקבלת מחזור י"א לחברות, אסיפה חגיגית 1964

אל בני המחזור:

אחד מאבות תנועתנו שבדור התחייה - חיים יוסף ברנר, סופר מודרני בלבטיו, הוגה מעמיק, אישיות מוזרה ומופלאה, מגשים ולוחם אמיץ, נהג לומר:

"מה יש לדבר, אם אין מה לעשות"!

והוא עצמו שהיה קנאי לאמת שאין דוגמתו ושונא המליצה הריקה, הכחיש כביכול, אמרתו זאת: ראה שחורות, טען שאין מה לעשות ו - - דיבר, כלומר כתב בלי הרף, כבאש הקדחת.

דורכם, אני יודע, סולד מדיבור ונאום, לדעתי, במידה מופרזת. סיסמתו היא בערך: "אם יש מה לעשות? אז מה יש לדבר"? יוצא שהשתיקה יפה לכל מצב.

אסתגל לטעם התקופה ואמעיט בדיבור, אף כי במערכות החינוך (וחינוך במובנו הרחב - הרחק מעבר לבית הספר) נשאר הדיבור כלי הנשק העיקרי, מכשיר השפעה שאין לזלזל בו, ואין לבוז לו. ואף כי בערב זה לכל הדיעות מותר לדבר, נחוץ לדבר. כלום יש גם דבר מה להגיד?

הערב "מתן-תורה" על פי מסורתנו הלאומית העתיקה, וגם על-פי מסורתנו המקומית הצעירה, כעין "קריאת שמע". וכאשר חשבתי כיצד לומר את תורתנו אנו על רגל אחת כדרוש במעמד זה, לא מצאתי נוסחה מתאימה יותר מאותן ארבע מצוות יסוד שהן לגביכם "משנה תורה", כי נאמרו לכם, אולי מוקדם מידי, אולי בצורה "טקסית" מידי, לפני כחמש שנים, בחג בר-מצווה:

היה יהודי, היה פועל, היה חבר, היה אדם!

כולנו - בית הספר וחברת הילדים, הוריכם, החברה הקיבוצית והתנועה - ביקשנו להקנות לכם ערכים אלה. עתה הגיעה שעת מבחן, הפרעון הראשון.

שימו לב: רק צורת הציווי הופך אותם ממליצות לערכים, למטרות, לאידיאלים.

יהודים נולדתם, אם תאמרו די בעובדה ביולוגית זאת, בשפתכם העברית, במוצאכם הגזעי, - והיה כל חזוננו הלאומי יחד עם כל מלחמת הציונות משך דורות לשוא. אגב, במצבנו מול עולם עוין מובטח לנו אבדון, אם נסתפק בתעודת הלידה הישראלית ולא נשנן את הצו: היה יהודי נאמן!

גם להיות פועל נראה בוודאי לרובכם "טבעי", ובמידה מסוימת גאוותנו המוצדקת על כך. אף-על-פי-כן אמרנו "היה פועל" גם כלפי פנים - כאידיאל אישי . באווירה הכללית המזלזלת בעמל-כפיים, כעבודה עצמית יוצרת, העוינת ערכי שוויון ושיתוף, מטרות הסוציאליזם החופשי - אסור לנו להיות שאננים.

ואמרנו: היה חבר, חבר קיבוץ, זה שבוע ימים הנכם חברים. באופן פורמאלי. כמעט כולכם הצטרפתם (כמעט צורפתם) אליו - ממילא, ללא לבטים יתרים. נדמה לי שאוכל לומר על דעת כלל הקיבוץ: ההכרעה הפנימית, האמיתי עדיין לפניכם. היו לחברים!

ואחרון אחרון חביב: היה אדם! גם למילה בנאלית זאת יש הגדרה "טבעית" בכל מילון. באיזו מידה מתכוונים אנו, באיזו מידה מצפים כולנו למשמעות נוספת, עמוקה ונעלה יותר, פטור אני מלפרט כאן. זאת תפרטו אתם - בחייכם.

פתחתי ביוסף חיים ברנר, אסיים בחיים - ארלוזרוב, גם כאן לא אחדש:

אחזור ואזכיר, אדגיש: "המשיח יושב בשער ומחכה, למי מצפה המשיח? -

לך!

הלוואי ותקשיבו, הלוואי ותשמעו בשעת רצון וחסד את קולו...

יש לכם סיפורים ותמונות של מחזור יא'? שילחו אלינו על מנת שנעלה לאתר!

למייל: ghi.information@gmail.com