בחירות בקיבוץ עם דן שגיא
בחירות בקיבוץ 2019
ישבנו עם דן שגיא לשמוע קצת על הבחירות בעבר בקיבוץ.
במאמר מוסגר נאמר שדעותיו של דן הן על דעתו בלבד כמובן...
בני הדור השני בשנים הראשונות בגח"א היו מעורבים פוליטית באירועים שונים - החל מכינוסי "אחד במאי" בהשתתפות במצעדים, מופעים וקישוט הקיבוץ, ועד לבחירות.
למעשה היו שני סוגי מערכות בחירות - לכנסת ולהסתדרות. אנשים שכחו שיש להסתדרות מערכת פוליטית, שהיום לגמרי מנותקים ממנה כי אנחנו לא חברי הסתדרות. חברי ההסתדרות בחרו מפלגות פוליטיות, וכולם היו מעורבים בשתי המערכות.
המעורבות התבטאה בהדבקת פלקטים וכרזות בכבישים, בצמתים, על קירות בתים בערים ועד הסעת בוחרים לקלפי. הנערים הצעירים גם חילקו פתקי הצבעה. "בתור צעירים היינו חלק בלתי נפרד מהבחירות" אומר דן.
הזיכרון המוקדם ביותר של דן הוא בערך בשנת 1954-55 – "הייתה מערכת בחירות ונשלחנו להדביק פלקטים של מפא"י (אלף גדול). לא ידענו, אבל זו הייתה עברה על החוק. בזמן שהדבקנו פלקטים על קירות בתים, עצרה לידינו ניידת משטרתית ואמרו לנו לעלות על הניידת - נעצרנו בעוון הדבקת פלקטים בלתי חוקית. בניידת הושיבו אותנו עם זונות, ואז התוודאנו למקצוע העתיק בעולם... כי שאלנו אותן מה הן עושות. ישבנו 2-3 שעות במשטרה עד שבאו מהמפלגה לשחרר אותנו."
בקיבוץ לאורך השנים הייתה התארגנות מאד מסודרת. היה צוות מיומן שישראל כץ עמד בראשו לרוב. לא היו אנשים שלא הצביעו. גם מי שלא היה יכול להצביע, הביאו אותו להצביע...
בצוות היו אנשים שהיו פעילים כל השנה במסגרת המפלגה, למשל, ברוך אזניה (חבר כנסת), שרי (מזכיר איגוד הימאים מטעם מפאי), אליעזר ארזי ועוד.
פעילות החברים במסגרת המפלגתית הייתה גם מחוץ לקיבוץ - אנשים נשלחו מטעם מפלגות לחו"ל. מגבעת חיים היו אנשים שגויסו מטעם המפלגה למחנות הפליטים בקפריסין (מיכאל כפרי, טוביה ורד).
האנשים התעניינו מאד בפוליטיקה כל הזמן, והייתה עיתונות פוליטית - יומית, שבועית וחודשית – "הדור" (מפא"י), "הפועל הצעיר" והיה ירחון שקראו לו "בטרם".
אחד הזיכרונות של דן (גם מהמאוחד) הוא פרסום התוצאות על גבי לוח המודעות הקיבוצי בתום הבחירות. אם התוצאות הראו הצבעה לק' (קומוניסטית) או ח' (חירות) אז השיח בשולחנות בחדר האוכל געש, והיו ניסיונות לנחש מי שם את הפתקאות ה"טמאות" בקלפי של מפא"י.
השם של מפא"י בשנים הראשונות היה מפלגת פועלי ארץ ישראל ובלתי מפלגתיים וסימנה היה א'. הדור הצעיר ברובו לא היה חברי מפלגה. באופן די מודע הקיבוץ שלנו נמנע מהכנסת השיח הפוליטי לחצר הקיבוצית. הרגישות אחרי הפילוג לשיח כזה גרמה לכך שהעדיפו לקיים את הפוליטיקה במגרשים אחרים, לא בתוך הקיבוץ.
בתקופת המשבר שפקד את מפא"י והפילוג עם רפ"י נכנסו הרבה צעירים למעורבות פוליטית יותר גדולה. בשנות ה-60 הוקם לראשונה המערך שהיה גוש של מפא"י ומפ"ם, שלימים הפך להיות מפלגת העבודה. מפ"ם התאחדה עם חלקים פחות סוציאליסטים של מפא"י, בעיקר אלה שהלכו אחרי שלומית אלוני והתמקדו בזכויות האזרח והקימו את מרץ.
כששואלים את דן לגבי המהפך ב- 1977, הוא מספר שבלילה של המהפך היה עצב. ראית בקיבוץ אנשים שהתהפך עליהם עולמם (למרות שעשר שנים קודם מנהיגי חירות הליכוד כבר היו חברי הממשלה בממשלת האחדות הראשונה לקראת ששת הימים). מרבית החברים בקיבוץ לא האמינו שיכול להתחולל דבר כזה.
לדעתו של דן המצב כיום היא שיקוף של המצב הכללי, העובדה שהחברה הישראלית התברגנה. ההסתדרות הפכה להיות ביתם של שכירים בלבד, ומפלגת העבודה שילמה על זה מחיר. אם מסתכלים היום על מערכות בחירות שהיו בעבר רואים שהחל ממלחמת יום כיפור נוטשים רבים את מפלגת העבודה, ומקימים מפלגות של מעמד הביניים כמו ד"ש, לאחר מכן 'קדימה', ולאחר מכן 'כחול-לבן'. אם בודקים את ראשי המפלגות הללו כולם יוצאי תנועת העבודה וההתיישבות העובדת.
לצערו של דן הקיבוץ כקיבוץ, התנתק מכל פעילות מפלגתית פוליטית במשך כל השנה, למעט בשנת בחירות. קיומה של מפלגה בלי פעילות פוליטית חינוכית לאורך כל השנה מוטל בספק. "זה מה שאנחנו בעצם רואים היום בקיבוץ. המפלגות שבסיסן תנועת העבודה התרוקנו ומוצאים בקיבוצים היום את הליכוד וכחול לבן, וקיומן לא הופך לחלק מהשיח הקיבוצי של הקיבוץ".
מסר אישי מדן – חברים תלכו להצביע ותצביעו למפלגת 'העבודה' או ל'מרצ' כי הן חלק מגוש המרכז-שמאל. גודל הגוש קובע ולא המפלגה. אם אחת מהמפלגות ששייכות לגוש השמאל תמחק אין שום סיכוי לגוש להחליף את השלטון.
ספטמבר 2019