כולבויניק / רודה שחר 1974
מתי נעלם הכולבויניק מהנוף הקיבוצי?
ברור ששאלה זו הטרידה רבים מקוראינו, והדירה שינה מעיניהם...
לקראת "מהפכה" בקיבוץ - לא עוד " כולבויניק" / רודה שחר
בתוכנו 1974
מאז ימי בראשית של הקיבוץ, ועד היום – ויתרנו על דברים רבים שהונחו ביסודו. עכשיו נראה שהגיע הזמן לוותר על עוד ערך מקודש – והוא ה"כולבויניק".
ראשיתו של כלי מפורסם זה בימים הרחוקים ההם, בהם אכלנו את כל המנות - דג, מרק, דייסות למיניהן- בצלחת פח אחת. – מי חשב אז שאי-פעם יגיע היום ונאכל בצלחות חרסינה: אחת למנה עיקרית, אחת למרק, צלחת למנה ראשונה וצלוחית ללפתן וספל?
ואם הגענו לכך – הגיע הזמן שננהג כפי שנוהגים כל האוכלים בצלחות חרסינה.
החלטנו לכן, כאמור, שלא להשתמש עוד בכולבויניקים, להוריד מעל השולחנות אותו " פח אשפה ציבורי", וזאת בעיקר בשל שתי סיבות:
א) להקל על עובדי חדר האוכל.
ב) ולא פחות חשוב – יהיה הרבה יותר נעים להסב לסעודה.
הדבר אפשרי היום, כאשר יש מגשים ושתי צלחות בצהרים ובלילות שבת וחג.
נעמיד בחדר הכלים עגלת אשפה נוספת וכל אחד יזרוק לשם את השירים.
אנחנו מקווים שכל החברים יקבלו ברצון את השינוי – להנאת כולנו. נתרגל לכך – כמו שהתרגלנו להרבה דברים, כמו למשל, למקלחת הפרטית ולקומקום הפרטי...
ובקשה נוספת – לא להשאיר כלים על השולחנות. כלים רבים נשברו כתוצאה מאיסופם על עגלת הניקוי (שאינה בעצם מיועדת לתפקיד זה).
אנא, התחשבו עם העובדים – ועם הכלים הרוצים להישאר שלמים.
אנחנו מקווים שכל החברים יקבל ברצון את השינוי - ולהנאת כולנו.