א-ב-גח"א, ט"ו בשבט 2015 / ליקטה היידי עפרון
כתבה זו מוקדשת לכל אוהבי הנוי והנוסטלגיה בגבעת חיים איחוד, וכן לאנשי הנוי לדורותיהם שאפשרו את כל ההוד והדר הזה.
א
איקליפטוס
נורית וולף מספרת שבשנת 1952, כחצי שנה לפני העלייה לנקודה, היה אירוע חגיגי ומרגש.
"בתחושת קדושה יצאנו כולנו מהמאוחד, גברים, נשים וטף לטעת חורשת איקליפטוסים על הגבול שבין הכביש לשטח החדש של הקיבוץ (באזור הקרוונים שבכניסה לקיבוץ). הדסה הרץ, שהייתה אישה קטנה ועגלגלה, הייתה בסוף הריונה עם תאומים (לימים איציק ורחל). היא עמדה על כך שתקבל שני עצים לנטיעה אחד לכל ילד, וליד כל עץ רשמה שם, כחודש לאחר הנטיעה נולדו התאומים".
חנוש מורג נזכרת בשדרת האיקליפטוסים שהפרידה בין אזור השיכון של החברים לאזור הצריפים של חברת הילדים (פליט ושריד אחרון לשדרה נמצא בפינת הבית של ראובן ודבורהל'ה פיינברג מול השער הישן של פינת החי). "בלילות, כשהלכנו לישון בצריפים וחצינו את השדרה הזו, נפל עלי פחד מוות, תמיד היה נדמה לי שמכל פינה יגיח פדאיון. הדרך לצריפים הייתה אז בשבילי מבחן אומץ כל פעם מחדש. לעומת זאת, לרבים יש גם זיכרונות רומנטיים מאותה שדרה, שראתה את ראשית התהוותם של זוגות רבים בחברת הילדים".
וכמובן אי אפשר מבלי להזכיר את האיקליפטוסים הענקיים ליד מחסן המשק ומתחם היד השנייה.
אלמוגן
הדס אייזנר כתבה על זיכרון שלה (בקיבוץ עין החורש) שמתאים גם לשדרה שלנו שבמגרש החנייה: "וכל אחרי הצהריים האלה, ב'הקמה', סבא אוחז בידי ואנו מתקדמים אל האלמוגנים. עיני לוכדות את האדום החזק הזה, מחופר באדמה, קורץ הבטחה של יופי. ואנו רצים מכושפים. עוד אדום ועוד אחד, מתלהבים, אוספים, וסופרים, והחרוזים ניגרים בין האצבעות ותחושה של עושר מלא ומספק". שיקום הילד שלא אסף חרוזי אלמוגנים אדומים בילדותו…
בשנים האחרונות לצערנו הפריחה אינה במיטבה. אורנה ישראלי משערת שיד הדררות בדבר.
אורן
גלעד כרמי אומר שבהתחלה שתלו אורנים כי זה מה שהכירו מאירופה. בשנה שעברה קרס חלק מהאורן הגדול מתחת למבנה המנהלה, ורבים צפו בעניין בפינוי על ידי צוות הנוי.
ב
ברכיכיטון
יש שניים ותיקים בקרבת הדואר עם פירות מאד יפים (שפריחתם לבנה בצורת פעמונים), ויש גם שדרה יפיפייה שמתחילה משער החיילים לכיוון משק החי. לגזע העצים צורת בקבוק.
העץ נקרא גם עץ הסחלב מאחר ופרחיו דומים לאלה של הסחלב. הבוהיניה פורחת באזור הפעוטונים (הישנים) בגווני ורוד לבן. אחרי הפריחה מופיעים הזרעים היפים שמהם עשו הילדים שרשראות קישוט לסוכה בגנים.
ברוש ביצה
עץ שכשמו כן הוא… יכול לחיות בביצה. אז אצלנו כבר אין ביצות… מספרים שהאינדיאנים אפילו בנו את הסירות שלהם מהעץ הזה שהוא מאד חזק. יש עצים כאלה בשכונת המגדל ליד הבית של דוריס שפע, על הדשא בין קובי ויואלה לדורון ועוזי נבון וליד הבית של יאיר ויעל חילי (עם שלושה חורים של נקרים…).
ג
גויאבה
בגבעת חיים איחוד נטעו הרבה גויאבות (שרובן כבר לא איתנו..). לפי דן שגיא הסיבה לכך הייתה כי במאוחד היו הרבה עצי גויאבות. בקיבוץ שלנו וגם בקיבוצים אחרים היה ויכוח לגבי מה לנטוע – עצי נוי או עצי פרי. אדריכלי הנוי בקיבוץ טענו שעץ-הפרי אינו יכול לשמש כעץ נוי, כי בדרך כלל אינו נאה לעין, איננו מצל וטיפולו מסובך מדי, ואילו החברים רצו לטעת עצי פרי וליהנות מפריים. אוהבי הגויאבות בקיבוץ (או ששונאים או שאוהבים) יכולים לאכול את הגויאבות הננסיות של הגויאבה התותית.
גרווילאה
העץ (עשה עלייה מאוסטרליה) בעל הפריחה דמויית העכביש/מברשת בצבע צהוב-אוקר ניטע כשדרה לאורך הכביש בין משפחת זעירא למשפחת ידיד.
דקל
שלושה דקלים (תמרים) מצויים בין הגנים. תמרים אלו ניטעו בתחילת הנקודה. משה דייג סיפר שאת שלושת התמרים הוא הביא מקבוצת כינרת מבנציון ישראלי, שאיתו נטע את הכרם הראשון בעין-גב.
ה
הדס
בקיבוץ ישנם הרבה שיחי הדס המשמשים כגדר חיה. ההדס מלווה את מעגל החיים היהודי – בברית המילה, בחתונה ולאחר הלוויה ובבית הכנסת (לא לדיון ברמת מזוזה…).
הרדוף הנחלים
יש ליד הנעורים ובעוד מספר מקומות. צמח רעיל שבעבר ניטע בהרבה גינות נוי ולאורך כבישים. בקיבוץ היו שיחים כאלו גם על יד הרפת הישנה (באזור מחסן הנוי הישן), ופרות שאכלו ממנו נפחו את נשמתן…
ו
ויטקס = שיח אברהם
שיח הגדל בנופי מים בעיקר. ייחודי ויפה נמצא בצומת המקדמות ליד משפחת ורד. הידעתם? שיח-אברהם מצוי הוא צמח מרפא מפרי הצמח מפיקים תמציות המסייעות בריפוי מחלות הורמונליות. שמו כרוך בניסיון לזהותו עם הסבך שנאחז בו האייל בפרשת עקידת יצחק.
ז
זית
טוב, מה נגיד על הזית? לנחום ידיד יש סיפור יפה על גזע עץ זית שנדמה שהיה מת, אבל קם לתחייה. חורשות יפות של זיתים יש ליד בתי הילדים ובמתחם היד השנייה. ליד השלט של משגב יש עץ זית מפותל ויפה.
ח
חרוב
החרוב הוא עץ ירוק עד מרשים, והיה בין העצים הראשונים שנטעו בקיבוץ. בכניסה לקיבוץ שדרה מכובדת, שלצערנו העצים שלה מתנוונים אט אט. ויש גם "אקסמפלר" (בלשון ה"נוייניקים") נדיר בגודלו ויופיו במתחם היד השנייה. לפעמים אפשר לראות שם את הסוסים של יפתח כי הם מתים על חרובים.
ט
טאבבויה איפה
עץ שמקורו בדרום אמריקה, פורח בוורוד עז. אריק סיוון הביא אותו לקיבוץ לפני כ-15 שנים, כשעוד לא היה מוכר באזור. יש בכל מיני מקומות בקיבוץ. גם בשכונה החדשה נשתלו טאבבויות.
י
יער
דן שגיא וגלעד כרמי מספרים שבגבעה, עוד טרם בניית הקיבוץ לפני הפילוג, ניטע יער בשטח של עשרות דונמים, שכלל בין עציו עצי אקליפטוס, אורן וברוש. היער ניטע על ידי הקרן הקיימת עם תום מלחמת השחרור. האחראי מטעם הקיבוץ על היער היה ישראל הוכדורף ז"ל (אבא של חגי דור), שדאג להשקות את העצים הצעירים בתקופת הקיץ. הוא נעזר לשם כך בנערי הקיבוץ, שהשקו את העצים במכלי מים ענקיים. כאשר החלו בבניית הנקודה גדעו את רוב העצים. נעמוד דקה דומייה לזכרם.
כ
כוריזיה
ישנם כמה עצים כאלו ברחבה של בית וינה ובמגרש החניה. הפרחים בצבע ורוד עז. העצים האלה יובאו לארץ כזרעים מדרום אמריקה לחוות הנוי שע"י מדרשת רופין שנוהלה ע"י רות בנימין ז"ל, שם נעשו הניסיונות לאקלום צמחים. הארץ חולקה לאזורים לפי סוגי אדמה וכל אזור קיבל כמה שתילים לניסיון. אנחנו נבחרנו כאחד האזורים לאקלום. העצים שלנו ניטעו לפני כשלושים שנה. האדמה ברחבה של בית וינה, שם העצים נשתלו, היא אדמת נזז, והיה צורך לעשות חורים עמוקים מסביב לעצים, ולמלא אותם במים ודשן. נורית וולף באחד העלונים מודה לחיימקה ורדי שעשה זאת בנאמנות ובמסירות במשך הרבה מאוד שנים, ובזכותו אנחנו נהנים כל שנה מחדש מהפריחה הנהדרת של העצים האלו.
יש גם כוריזיה הדורה וגם בקבוקית. הבקבוקית מכונה גם "העץ השיכור" על שום גזעו הדומה לבקבוק. זה עץ שלא מומלץ לחבק, אלא רק להינות מיופיו.
ל
לגרסטרמיה הודית
עץ קטן הפורח בצבעים שונים בגינות החברים, והוא חסכן במים וקל לאחזקה. ליד ביתו של וילי זילברמן עומד כל השנים עץ כזה. ואם אתם לא יודעים איפה וילי גר, זה הזמן לשאול את אחד הוותיקים…
מ
מילה פנסליבנית
בקיבוץ הייתה פעם מילה פנסילבנית (ניטעה לפני כ-45 שנים) שעמדה מול הגישרון בקצה מגרש החנייה הגדול. המילה ההדורה והיפה, שאריק ספד לה בעבר, נגדעה בזמן שהכשירו את השטח לבניית השכונה החדשה.
עץ יפה הוא עץ שהמופע שלו מרגש כל עונה מחדש – והמילה הייתה אלופה בכך. באביב היא התכסתה בעלווה ירוקה ועשירה, ובעת השלכת היו טיפות הגשם מנצנצות באלפי חרוזי זכוכית. חוץ מזה יש עוד הרבה עצי מילה בקיבוץ.
נ
ננדינה
שיחים פיסוליים עם פירות אדומים קטנטנים ועלים יפים, הגדלים ברחבי הקיבוץ.
ס
סברסים
ליד המג"ח ניתן לראות שיחי סברסים – שרידי הכפר הערבי מנשייה. דן שגיא מספר שחלק מהפליטים של מנשייה עברו לבקעה אל גרבייה וחלק למועצה הערבית זמר, ושם אפילו יש שכונה שנקראת מנשייה.
סיגלון = יקרנדה
עץ בעל פריחה סגולה מרהיבה. בקיבוץ יש עדיין כמה עצים כאלו, ליד הבית של לביאה וצפריר בן אור.
ספטודאה = עץ הלהבה
אורנה ישראלי הביאה זרעים מסיישל ונחום ידיד הנביט אותם. שלושה נטועים בקיבוץ (בחדר האוכל מכיוון דרום, בבית המלאכה של נחום ובחיילים), את השאר העניקה לגן הבוטני באוניברסיטה לאיקלום. מאז יש הרבה עצים כאלו במשתלות.
ספיון או סטלינגיה
עצים בפתח חדר האוכל (מצד דרום) בעלי צבעי שלכת נהדרים. להיות בארץ ולהרגיש בניו אינגלנד.
ע
ערבה
עץ ערבה יפהפה עמד בצד הדרומי של חדר האוכל (ליד הבית של וויסבורט-אייזנר). הוא התנוון ומת מהתקפת זחל הקפנודיס. אלי וורפל צילם את עליזה, רותי ואלי שילר בפינות שונות בקיבוץ, ביניהן גם ליד עץ הערבה (בתמונה).
כל התמונות בסדרה זו היו אמנותיות בצורה יוצאת דופן וחלקן תלויות עד היום במזכירות.
היום אפשר לראות ערבה יפה בשכונה החדשה, בבית של שי רובין.
פ
פיקוס
עצי פיקוס הם מאד יפים אך גם מאד מלכלכים. ראו למשל את עץ הפיקוס הענקי שבגן השעשועים ליד הפעוטונים.
צ
צאלונים
עצי הצאלונים היו ואינם… מתו מקור. ליד שושה שינדלר היה עץ מרהיב. אי אפשר שלא להזכיר את הצאלונים ופריחתם המרהיבה, שעמדו מצפון לחדר האוכל הישן. ואם כבר, אז באותה נשימה נורית וולף מזכירה את המדרון מצידו הצפוני של חדר האוכל שהיה מכוסה כולו במרבד סגול של צמחי האהל, כשבמרכז השטח גדלו לתפארת שלושה ארזים.
ק
קיקיון
הקיקיון הוא צמח רעיל. הילדים היו נוהגים לאסוף את פרי הקיקיון שליד משק בית הספר, ולחרוז מחרוזות מזרעיו. קיקיון גדול גדל ליד חומת האבן של הכיתה של מחזור יג' (מבין בנות המחזור – גייל לבקוביץ ואילה לבני), וילדי המחזור אהבו אותו בכל נשמתם.
ילדי המחזור מספרים שיום אחד הופיעו חיימק'ה ומשה פינק הנוהג בקומנדקר, קשרו לגזע השיח את הוו שבקצה השרשרת הנמשכת מהאוטו, ועמדו לעקור את הקיקיון.
"בכינו, התמרמרנו, הכרזנו על מרד, רצינו להיאחז בקיקיון וליפול ארצה יחד אתו, אך מאום לא עזר, והקומנדקר זז. לרגע נדמה היה שלא יוכלו לו, שאי-אפשר לו לעצנו שכה עלה וצמח, שייכנע עתה. אך מיד בישרו נאקות השורשים כי הוכרע, ובעוד רגע כבר היה מוטל שדוד, שבור ענפים. התכנסנו בחדר של יוּפּי (אבא של גלי אבן-שושן) בוכים ומקוננים, תוך שאנו קופצים אגרופינו וחוזים נקם…
לבסוף ניסחנו מכתב מחאה לתלותו בחדר האוכל, המספר את סיפורו של הקיקיון ואת סופו המר. בערב, כשבאנו, כבר לא היה המכתב במקומו. יד קנאית וקהת רגשות הורידה את הסיפור מן הלוח. אך בליבנו שמור לעד זכר הקיקיון שלנו."
קיגליה
עץ (שבטעות מכונה על ידי רבים "עץ הלחם" – עץ לגמרי אחר) בעל פירות "נקניקיים". ואפשר למצוא אותו בשכונת החיילים. זהו עץ הגדל טבעי באפריקה. מי ידע להגיד לנו כיצד הגיע לקיבוץ? איפה אריק כשצריכים אותו?!
קליסטמון
עץ המברשת שהוא עץ לתפארת. הוא מצוי בכמה מקומות (בין חדר האוכל והמנהלה) ויש אחד יפה ליד ניב יגר. בשנים האחרונות יש תעלומה – העצים הללו לא מגיעים לפריחה מלאה. כנראה שהדררות (התוכים הירקרקים שהם מין פולש) מורידות את הפריחה שלהם.
ר
רימון, דקל ודולב
אלה שמות הגנים שקיבלו את שמם בשל העצים שניטעו לידם. היוזמה הגיעה מדורון נבון וחנוש מורג (הגננות באותה עת). עד אז קראו לגנים בשמות הגננות – גן בלנקה, גן אדית, גן חווה (מסורת מגבעת חיים מאוחד). השנה ניטע עץ דולב ליד גן דולב כדי להצדיק את השם…
ש
שקמים
שלושת השקמים ליד הצריף התכלת של פינדה שפע זכו לאחרונה לשלט (במסגרת היוזמה לשנת ה-60 בקיבוץ). במעמד נטיעתם אמר יהודה ארז: "…אנו נוטעים שלושה שקמים. שקמים על שום מה? משום שעץ זה מאריך ימים. לפי עדות ממקורות הספרות העתיקה שלנו הוא עושה בארץ שש מאות שנה. יהיה זה לנו לסמל: מפעל לדורות אנו מקימים – לנו ולבנינו ולבני בנינו: לדורי דורות. ושלושה על שום מה? שלוש שקמות כנגד שלושה דורות הפותחים בנטיעה אצלנו: הסבא, הבן והנכד [הפנר, בן אור]. לא יקום מפעל ללא רציפות דורות, ללא שלשלת זהב של דור מוסר ומצווה לדור הבא אחריו. מאמינים אנו באמונה שלמה שבנינו ילכו בדרכנו וימשיכו במפעל אבותיהם באמונת אומן ובמסירות."
ת
תות
אפשר למצוא מספר עצי תות בקיבוץ: ליד בלהה רובין, ליד השקמים (ראו האות ש') ויש גם תות לבן ליד ביתם של דבורלה וראובן פיינברג. בחופשים הילדים היו הולכים לאכול אותם בהנאה מרובה. אם הלכת עם בגד טוב הכתמת אותו לתמיד באכילת התות האדום. התות הלבן היה פחות טעים אבל גם פחות מלכלך.
תאנה
אין מה להגיד על תאנים – פירות המתאימים למלכים. תאנים נהדרות ניטעו בפרדס על ידי גיורא ידיד, כל המקדים זוכה – ירוקות, לבנות, סגולות.
*תודה גדולה לאורנה ישראלי, חנוש מורג, דן שגיא וגלעד כרמי שעזרו בהכנת הכתבה. לא יכולנו להיעזר באריק מאחר והוא בחו"ל, אבל אם יהיו תיקונים נביא זאת לידיעת הציבור…