תיעוד המצבות בבית הקברות / היידי עפרון 2014
יובל נקר התגייס למשימה רבת חשיבות: תיעוד וצילום של כל המצבות בבית הקברות. זה השילוב המושלם בין האדם הנכון לבין המשימה. יובל הוא אחד מה'גרופיס' של הארכיון. הוא קורא את הבלוג של הארכיון באדיקות, וחוץ מאהבתו לפוליטיקה הוא גם אלוף בהיסטוריה של הקיבוץ – מי האבא שלי מי, הסבתא של ההוא וכו'.
יובל כנראה ירש את חוש הצילום מסבא מנחם שהיה אחד מצלמי הקיבוץ לדורותיהם (היום דרך אגב מכנים אותם: "צלמי החצר").
גם מירב התגייסה למשימה ומסתבר שלמירב חיבה עזה לבתי קברות.
יש שינידו ראשם בפליאה (אם תשאלו אנשים אם היו מוכנים לגור ליד בית הקברות בקיבוץ הדעות יהיו מאד חלוקות). אני לדוגמא הייתי שמחה לגור ליד בית הקברות – השכנים שקטים, הנוף נפלא, ואני אהיה קרובה לסבא וסבתא… בקיצור, מירב מחבבת בתי קברות בכל הארץ (ממליצה על עין כרמל ואשדות יעקב איחוד ומאוחד), ובייחוד את זה בקיבוץ.
העבודה על צילום הקברים לא הייתה פשוטה. מירב ויובל הגיעו לבית הקברות בשעות שונות וצילמו קברים. לעיתים ניקו קצת מסביב, לעיתים חזרו הביתה והחליטו שהצילום לא יצא מספיק טוב, ואז שוב חזרו לצלם את אותו הקבר.
פעם אחת כשהגיעו הייתה בדיוק אזכרה לאמיתי נחמני אז הם חזרו כלעומת שבאו כי הם לא רצו להפריע.
במהלך הצילומים מירב הפליאה בסיפוריה על האנשים שקבורים במקום. כאשר מירב לא סיפקה את הסחורה ליובל היא פנתה לדן שגיא כדי שיספר להם על האנשים ודן כרגיל לא איכזב בזכרון.
הם אפילו גילו טעויות – קבר אחד ששנת הלידה היא מאוחרת לשנת הפטירה.
יובל, שיש לו זכרון מדהים למספרים, זוכר עכשיו מהקברים תאריכי לידה, ושולף אותם מדי פעם. יום אחד ביקרה אצלם בלהה פלושניק ולפתע יובל אמר לה שב-1.5 השנה, אבא שלה יהיה בן מאה.
הפרויקט העניק ליובל תחושת גאווה כי הוא הרגיש שזקוקים לו, שהוא יכול להשתמש במיומנות הצילום שלו, לבלות עם אימא שעות פנאי ולשמוע ים של סיפורים כמו שהוא אוהב.