גיוסים אורי אסטליין 2018
יום ראשון, 15.7.2018
על המרפסת היפה של רותי ואורי ביום קיץ עם רוח נעימה
אחד מן הדברים שלחלק מהחברים היה כצנינים וחלק קיבל אותם בשמחה. הכוונה היא לגיוס המוני של חברים לעבודות שהיו צריכות להיעשות על ידי ידיים רבות, והקיבוץ החליט על גיוס המוני של חברים וילדים לצורך ביצוע המשימה.
היו סוגים שונים של גיוסים: גיוס לדילול תפוחים במטעים; גיוס לקטיף בפרדס; גיוס בכותנה; גיוס חציר.
כל גיוס היה מורכב מחתך אנושי שמתחיל בילדים הצעירים ומסתיים בחברים ותיקים. חלק מהחברים קיבלו פטור בגלל מצב בריאות. כל גיוס היה מלווה במוזיקה, ובסיום גם חולקה בירה לחברים וארטיק לילדים. הייתה תחרות סמויה מי מצליח יותר בזמן הגיוס.
הגיוס שזכור לי ביותר היה הגיוס להעמסת חבילות חציר. אחרי שנקצרה האספסת ונכבשה לחבילות היה צריך להעביר את החבילות למתבנים. היו חבילות של חציר והיו של קש. הפרידו אותן על פי הסוגים. הקש שימש לריפוד והחציר היה למאכל של הפרות. את החבילות סידרו בתוך המתבנים שאותם בנה ישראל כץ, והוא גם היה אחראי על הסידור והבנייה של החבילות בתוך המתבנים.
ביום הגיוס היו מגיעות משאיות מקואופרטיב עמק חפר שהיו נהוגות בידי הנהגים המקומיים: גלעד כרמי, גדעון ליבר, דן שגיא, יורם מנדלבאום, אני (אורי), אמנון קרול לא כל כך התלהב...
צוות העמסה היה בשדה, ולכל צוות כזה היה מתכנן. הוא קבע איך בונים את החבילות על המשאית, וככל שהחבילות היו במבנה יותר גבוה המתכנן של ההעמסה זכה ליותר שבחים. האוטו הגיע עמוס עד לעייפה למתבן ושם כבר חיכו הילדים והנשים עם הכיבוד. החבילות פורקו מן המשאית ונבנו מחדש בתוך המתבן בפיקוח של ישראל כץ. קודם מילאו את המתבן הקטן אחר כך את הגדול, וכשהם התמלאו בנו גם מתבני חוץ שבהם השתמשו מהתחלה, כדי שלא ייפגעו מהגשמים.
יורם ברגשטיין היה נחשב לאלוף בתקיעת הקילשון בחבילות החציר והעמסתן או פריקתן. בהתחלת ההעמסה זרקו אותן בידיים אבל אחרי המשאית כבר הייתה מלאה והיה צריך לבנות את החבילות לגובה היה צריך להיעזר בקילשון.
הגיוס לדילול במטעים היו קטסטרופה. היית מקבל סולם או עגלה עם מדרגות והיית צריך לדלל את התפוחים בכל ענף כך שיישארו רק שניים או שלושה על כל ענף. הגיוסים האלו היו עבורי כמו קללה. שיעמום נוראי. אני יודע שהחברות מהמחסן או משירותים אחרים שמחו לצאת לשדה, כי מבחינתן זה היה איוורור.
הגיוס לפרדס היה נחמד, בדרך כלל יצאו עם הילדים. כל אחד קיבל דלי או שק והיה צריך למלא את המכלים שאחר כך הועמסו על ידי המלגזה על הסקאניה של אבי. אוי ואבוי לאותו מלגזן שלא העמיס את המכלים בצורה שאבי ברוך נהג הסקאניה עמד ופיקח. אני זוכר שפעם אחת אני הייתי המלגזן ואבי הלך לשירותים וכשהוא חזר הוא דרש ממני לפרק את כל מה שהעמסתי כי זה לא היה על פי מה שהוא היה רגיל.
הגיוס לכותנה נעשה עם כל הילדים וההורים. בצד אחד של השורה הייתה ערימת דיסקוסים וכולם לקחו חלק בעישוב. בשלב מסויים מוסה עכה היה עובר ומחלק את הארטיקים.
הגיוסים היו מנת חלקו של הקיבוץ לאורך שנים וזה פסק רק כשהופיעו התאילנדים... בפרדס זה קרה אחרי ששושנק'ה כבר לא נלחמה נגד שכירים.