אפיקומן ב'פסח על הקל' / חנהלה פרנקל 1970
אפיקומן ב'פסח על הקל'
תש"ל
חנהלה פרנקל
במסגרת ערב 'פסח על הקל'
ניתנו לחנהל'ה 40 דקות לפייט פיט
על הנושא 'ארבעת הבנים שבהגדה'
תסלחו לי בבקשה, רבותי,
על פזמון צימרמני כזה:
ארבעים דקות זה לא די,
יש דפיקות התרגשות בחזה,
ובכלל מה לעשות וה'מוז'
הוא ברח וגנב החרוז -
תתפלאו על זריזות שכזאת בודאי...
אך רגע לפני שפנה וברח
הספיק הרשע עוד ללאוט על אוזני:
"הקיבוץ מן דבר מחורבן ומסובך,
התקציב כה קצוץ, הקציצה כה קצוצה,
הילד מופקר, האישה רצוצה,
בסידור עבודה מסדרים פה כהוגן,
מותר לעשן בפרהסיה - רק 'עוגן',
תורנויות בשבת, פילה בצהרים,
ההודים מתים כל יום (או יומיים),
עיזבו בטרם תהיו לצימוק!"
התערב אז התם (הוא קצת מטומטם)
ואמר בחיוך שכזה טוב וחם:
"הקיבוץ הוא דבר כה יפה ומושלם,
שוויון ואחווה ורעות וגם
אספ'קלֶר'יה ואליעזר ומזכיר כה חכם,
ובונים שיכונים - יש ביטוח חינם -
וכולם אוהבים את כולם.
חיים כה צנועים, סיורים בטבע
(אם אינך מאמינה, תשאלי אלישבע!)
יש חופש דעות - ועיתון לבחירה
ופעם בשנה - יש אפילו תפירה."
החכם - התערב בחיוך מסוים
הוא אמר: "דחילק, תעשי צחוק מכולם,
במפעל הפיס קני לך כרטיס,
את מאה האלף הכניסי לכיס,
תפתחי לך כל בו שלום קטן,
תבני לך וילה, שכרי גנן,
טבח צרפתי, שמלות מפריז,
סיגריות מעולות - 'נובלס' (אובליז'...)
מזכיר יפה וצעיר וסימפטי
ואוטו נחמד ועדין וקומפקטי,
החיים כה קצרים, מה אומר, ובכלל -
פיס - מפעל נושא מזל."
וזה שאינו יודע לשאול
הרכין את ראשו אז בעצב גדול:
"הזמן עשה את שלו - אני כה לחוץ -
אין ברירה... אשאר בקיבוץ."
וזה שאינו יודע לשאול
הרכין את ראשו אז בעצב גדול:
"הזמן עשה את שלו - אני כה לחוץ -
אין ברירה... אשאר בקיבוץ."