הצל של הקוד  /   אינגה פונר קוקוס

אוצרת: יעל אילת ון-אסן

התערוכה "הצל של הקוד" של האמנית אינגה פונר קוקוס, שתיפתח בגלריה בקיבוץ גבעת חיים איחוד ביום ששי, ה-6.9 בשעה 12:00, עוסקת בהשפעה של הטכנולוגיות הדיגיטליות על האופנים בהם אנו מייצרים ומבנים ידע וזיכרון תרבותי.
בבסיס התערוכה קריאת אזהרה לסכנות המאיימות על שימור המורשת התרבותית כתוצאה מהמעבר הגורף לטכנולוגיות המידע, אך פונר קוקוס אינה מסתפקת בהצבעה על הסכנות, אלא מציעה דרך להתמודד עם המציאות המתהווה, ומציגה ‫פרקטיקה יצירתית של "ארכיאולוגיה קדימה בזמן".

על התערוכה

התערוכה "הצל של הקוד" של האמנית אינגה פונר קוקוס, עוסקת בהשפעה של הטכנולוגיות הדיגיטליות על האופנים בהם אנו מייצרים ומבנים ידע וזיכרון תרבותי. היא מתייחסת לתהליכי הדאטאפיקציה (datafication) המואצים של העשורים האחרונים, ולהתפתחותן של טכנולוגיות חדשות לארגון מידע המושתתות על מסדי נתונים רחבי היקף ואלגוריתמים, אשר הובילו לשינויים מהותיים של מושג הארכיון, אותו חוקרת פונר קוקוס בשנים האחרונות. 

למרות שבארכיונים הדיגיטליים שהחליפו את "מוליכי המידע הארכאיים" כדוגמת האנציקלופדיות, המפות הגיאוגרפיות, תקליטי הווניל והדיסקים הצרובים, נוכחות החומר הולכת ונעלמת - הם עדיין תלויי חומר. לפיכך, האלגוריתמים שמאפשרים את הפיכת המידע לידע ומכאן לבעל ערך תרבותי, אינם יכולים לפעול ב"ואקום וירטואלי". הצל של הקוד, מצביע על הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין הווירטואלי לחומרי (היילס 2000): החומרי מהווה מקור למידע, אך בו בזמן גם מצע הכרחי עליו המידע יכול להישמר והאלגוריתם יכול לפעול. 

בבסיס התערוכה קריאת אזהרה לסכנות המאיימות על שימור המורשת התרבותית כתוצאה מהמעבר הגורף לטכנולוגיות המידע, אם בשל כשל אלגוריתמי או בשל חוסר יכולת ליצר תאימויות בין נשאי הידע למושאיו הווירטואליים. כמו כן, המורכבות של האלגוריתמים והשימוש הגדל במערכות בינה מלאכותית, מייצרות "קופסאות שחורות" שכמעט וכבר לא ניתן להתחקות אחר הלוגיקה שלהן. מצב זה, גורם לנו להיות כלואים בתוך מערכות דיגיטליות מתוחכמות אשר במקום ליצר שקיפות מייצרות לעיתים בלבול וחוסר אוריינטציה עד כדי איבוד זהות.

פונר קוקוס אינה מסתפקת בהצבעה על הסכנות, אלא מציעה דרך להתמודד עם המציאות המתהווה. היא מציגה ‫פרקטיקה יצירתית של "ארכיאולוגיה קדימה בזמן". באמצעותה, חוקרי תרבות וארכיאולוגים של העתיד יוכלו לפענח ולחקור תרבות המיוצגת בצורת דימויים וטקסטים ללא חומר, או לחלופין, באמצעות חומרים נושאי מידע שלא ניתן לאתר את הקוד שמאפשר את חשיפתם.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

העבודות המוצגות במסגרת התערוכה, עושות שימוש בחומרי גלם או מרפררות לאובייקטים ששימשו לשימור זיכרון מידע במטרה לברוא מהם עולם חדש, פלסטי, המעיד על העבר. לצד ייצוג העבר מוצגים אלמנטים בדיוניים, ציורי 'מפות' של אתרים ארכיאולוגיים, עמודי ידע מגזרי אנציקלופדיות, רישומים על קירות וכדומה, היוצרים שפה חדשה שאת הקודים שמכוננים אותה אין לנו כלים לפענח. העבודות מערבות בין תבניות מופשטות לחומר, ובין מערכות קידוד אנלוגיות ודיגיטליות המייצרות זיקות חדשות בין העבר, ההווה והעתיד. 

ד"ר יעל אילת ון אסן, אוצרת התערוכה