שֵמות בעמק / גרי בר שלום
מ"בתוכנו" 2004
כאשר נרכשו, ב-1929, האדמות דרומית לחדרה, קראו לשטחים אלה ואדי חווארת, ולא הייתה בעיה, כל אחד ידע על איזה אזור מדובר. אבל אנחנו, כיוון שהיינו צמאים להקשר היסטורי לאדמות אלה, התחלנו לחפש רמזים בשמות כל חִרבֶּה, כל פלג מים.
במרכז האזור ניצב תל, בדרך כלל שריד של יישוב. בשנים הראשונות קראנו לו תל-נפוליון, כפי שכונו הרבה תלים ברחבי הארץ. אבל, בעיון במפה ישנה ניתן היה לפענח את השם תל איפשאר. ואנו חגגנו. בירושלים אמנם ישבה ועדת שמות, שדאגה לכך שלא ייקבעו שמות בלתי נכונים, אבל אנו, בצמאוננו, מצאנו בשם איפשאר רמז למלה חפר. מה עוד, שבין שמות מחוזות הממלכה של שלמה המלך היה פסוק לציון גבול "וכל ארץ חפר", ואנו, בהגיון משלנו, החלטנו שמדובר באזור שלנו...
וזו הייתה רק ראשית דרכנו ב"תרגום חופשי".
את האזור חוצים שני נחלים. הדרומי, הקטן, כולו באדמות הקיבוץ שלנו, ושמו ואדי מובִּילָה. השני, שמו ואדי איסקנדרוני, הוא קולט את הקטן ליד מעברות, לתוכו, ונשפך לים, לפחות בימי גשם. בעינינו היה השם איסקנדרונה שם קסום. ואיסקנדר הוא לא אחר מאשר אלכסנדר. אבל, איזה מכל האלכסנדרים, במי מהם נבחר? נו, אם לשחרר את הדמיון, למה שלא יהיה זה אלכסנדר יהודי? אז בחרנו במלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. הוא הלא האיש שכבש את יפו, ובמטבעותיו מופיע הסמל הימי, העוגן. ואם קראו את הנחל על שמו, למה לא למתוח הלאה את השיטה, ולקרוא ליישוב החדש שמקימים בית ינאי?!
באותן שנים, של ההתיישבות האינטנסיבית בוואדי חווארת, התארגנה בחדרה קבוצת פועלים להקמת מושב עובדים, וקבעה לעצמה שם ברוח הזמן – ארגון אינטנסיבי. שם נורא! רק מאוחר יותר הם החליפו אותו לשם עברי – כפר חגלה. הם חיפשו ומצאו את אחת מבנות צלופחד בן חפר, ששמה התאים לעובדת הטבע באזור – החגלה בנתה את קִנהּ כאן. כרבים מאתנו, זכיתי גם אני לצפות בחוגלות הרבות באזורנו.
למעלה משישים שנה שימשו שמות אלה, והופיעו בכל ספר לימוד ובכל מורה דרך מודפס, עד שיום אחד החליטו המלומדים של הדור החדש לשאול שאלות, ולא להסתפק במה ש"גילו" הנלהבים מן הדור הראשון...
היום אנו יודעים, למשל, שקסנדר היה אפנדי עשיר מטול כרם או משכם, שהייתה לו בעלות על אזור הנחל. איקסנדר הוא שם די נפוץ בין הערבים, והוא אכן אלכסנדר בניב ערבי. כך איבדנו את השם שנתנו לכבוד המלך היהודי המהולל ינאי, שבהחלט היה ראוי להישמר, בזכות אחיזתו בחופי הארץ.
וכך נותר לנו רק האגוז הקשה חפר. מה נעשה עם שם זה? במקרא מופיע רק פעמיים השם "צל ופחד בן חפר". אלו, לדעתי, שמות מצריים, אבל, אנו, כנראה, כבר לא נשנה את המפות. ואחרי הכל – השמות הללו הם בכל זאת שלנו יותר מאשר הלובביצ'ר או הווישניצר. לא כן?