יחד / עזריאל שולמן
נכתב לטקס אבן הפינה של הקיבוץ
שמחתנו מהולה בתוגה גדולה. לפני עשרים שנה עלינו על הגבעה הדרומית המשתרעת לעינינו להתיישב בה, צעירים לימים באנו. באנו בלהט נעורים ובאמונה גדולה לאור הציונות החלוצית השיתופית לעם ישראל.
אבל רצה הגורל וכך נסתיימה תקופת עשרים שנות-עמל.
נאלצים היינו לנטוש את שדה עמלנו ויצירתנו ולאחוז במקל נדודים. סערת החיים טלטלתנו לגבעה החשופה הזאת.
התכנסנו כאן חלקים של שני משקים מפוארים ברצון ליישר את גבנו האנושי והתנועתי. קרוב מדי מרחק הזמן בכדי שנוכל לתת את ההערכה הנכונה לאותה מפולת שממנה הצלחנו להימלט ולהציל את נפשנו. הסופה העזה אשר התחוללה על ראשנו מזה ירחים לא עלתה לה. ולא טישטשה את הקשר הנפשי העמוק לערכים שיצרה תנועתנו, שמעינותיה לא הכזיבו וקסמה לא פג.
בסיפוק רב אנו יכולים לציין את כברת הדרך שעברנו מהימים הראשונים של אסון הפילוג עד הלום. עברנו את הזמן הזה בחישול מתמיד של כוחנו ונשארנו כולנו יחד ונושאים יחד, כל אחד על פי דרכו הוא, את העול הכבד הרובץ על שכמנו.
לא עדה מבודדת ומתפרקת מערכיה הננו, שכל בר-בי-רב יכול היה לקום ולבזותנו ולכנותנו כינויים שונים. כל זה נחלת עבר הוא. אולם הצלקת שבלב טרם נרפאה. בימים הסוערים הללו באנו בברית אחים עם חברינו בכפר-סאלד יצאנו מבדידותנו והוקל לנו.
כל אותם ימים שאצל חברי כפר-סאלד התנהלו הבירורים על גורלם הם – התהלכנו בתפילה שבלב שנזכה לאיחוד הזה. מי יתן ונצליח במהרה לארוג אריגה של ממש ביצירה השיתופית במקום הזה.
החיים הטילו על שני החלקים גורל אחד: אחרי שנות עמל ויצירה נאלצים היינו לנטוש הכל ולאחוז במקח הנדידה. נשתדל ביחד להשתחרר מהמועקה הרובצת על גבנו, ונַפנה את מרצנו להרמת המשימה. יקום עכשיו כאן יישוב קיבוצי גדול בו נגשים את הציוויים החלוציים ההסתדרותיים והשיתופיים.
לא חדשים אנו בעמק הפורח והמבורך המשתרע לעינינו. מראשוני הכובשים הננו. ייבשנו את ביצותיו, והקדשנו את מיטב שנותינו בפיתוחו ושגשוגו של העמק הזה.
בתחנות רבות שהינו במסע שלנו בארץ – מנהלל דרך עפולה, חיפה, חדרה, בואכה ואדי חווארת, הוא עמק חפר, גבעת חיים.
ותפילתנו שהגבעה הזאת תהיה לנו האחרונה והקבועה לביתנו החדש.
לרבים מאיתנו ילדים בגיל בו אנו התחלנו את יצירתנו בארץ, ויחד איתם אנו מתחילים לרקום את רקמת החיים המחודשים בגבעה הזאת. בנינו הצעירים, זוכרים אתם עוד לבטח את קורות הימים הראשונים של השסע והקרע בין המבוגרים. זוכרים אנו איך העמידו אתכם מחוץ לתחום. לא נגרד עכשיו בפצעים. ביום שמחתנו יש לנו צורך להגיד לכם שהננו גאים בכוח עמידתכם ועל נאמנותכם לדרך בה הלכנו.
הייתם לנו לעידוד רב ברגעים הקשים, והיו לנו הרבה רגעים קשים. לא אחת התאוננתם על ההתאפקות וההבלגה של המבוגרים. אבל נדמה שגם אתם נוכחתם שהעיקר היה לבנות את עצמנו מחדש ובדרך המהירה ביותר. העתיד הקרוב יוכיח – ואין ספק שיוכיח זאת – שהמשענת העיקרית לא תכזיבנו.
ולחברים אשר נפגעו במיוחד מהקרע הזה יש לנו צורך להגיד – לא בנינו את חיינו על יסוד הרס של המשפחה, ליוויתם אותנו במאבקנו והכרעתם לפי צו מצפונכם. ותהיה הכרעתכם אשר תהיה, זכור נזכור שברגעים הקשים ויתרתם על נוחיות אישית והייתם לנו למשענת גדולה.
נאחל לעצמנו בערב זה: קודם כל – תיעלמנה המחיצות, יעלה הזיווג יפה, ותהיה מזיגה מהירה של המתאחדים. נבנה את ביתנו ונקבץ את פזורינו מהר ובשלמות. ותשרור אחוות עובדים ויחסי-שכנות הוגנים בין שני המשקים. נצליח להתעלות מעל הקשיים של הימים האפורים שעוד נכונו לנו - למעננו ולמען ילדינו.