נַחֲלָה לָה לָה מאת באֵרי צימרמן 2004
"בתוכנו"2004
לא ברור לי כרגע למה דווקא בחרוזים
כי אולי העניינים זזים
גם בלי מלים שמחפשות סדר ווֹקָאלי
אבל לא איכפת לי, זה מה שבא לי
אָז אֵיפֹה הָיִינוּ, חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים, בַּתַּאֲרִיךְ הַקּוֹבֵעַ
וּמָה מִזֶּה נוֹבֵעַ
לְגַּבֵּי חַיֵּינוּ בַּגִּבְעָה הַהוֹלֶכֶת וְנִמְרֶטֶת לָנוּ כְּמוֹ עוֹף
כֹּל יוֹם פָּחוֹת נוֹצוֹת כֹּל יוֹם יוֹתֵר סוֹף
שִׁנִּינוּ לְעַצְמֵנוּ אֶת הַמִּין בְּנִתּוּחַ יָפֶה
לְמַטָּה זֶה כְּבָר מַשֶּׁהוּ אַחֵר אֲבָל לְמַעְלָה הַפֶּה
עוֹד מַמְשִׁיךְ לַשִּׁיר אֶת הַשִּׁירִים הַיְּשָׁנִים
וּבְעִקָּר אֶת הַלָּהִיט "הָיוּ זְמַנִים"
מָה הָיִינוּ לִפְנֵי שָׁנִים? הָיִינוּ קִבּוּץ,
יְצוּר פָּגוּם, עָגוּם וְלָחוּץ
שֶׁקִּצּוֹ כַּנִּרְאֶה כְּבָר הָיָה טָמוּן בִּתְחִלָּתוֹ
וּמִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלָד כְּבָר רָבַץ בּוֹ מוֹתוֹ
(הֲרֵי כָּכָה זֶה בָּעוֹלָם – אִם אֵינְךָ רוֹצֶה
לָמוּת, אַל תִּוָּלֵד, וְאִם הִגַעְתָּ לַקָּצֶה
סִמָּן שֶׁפַּעַם הָיִיתָּ בַּקָּצֶה הָאַחֵר
אָז, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, עַכְשָׁו תִּסְתַּדֵּר)
וּמָה אֲנַחְנוּ רוֹצִים עַכְשָׁו, אַחֲרֵי שֶׁהֶחְלַטְנוּ לְהִשתַּנּוֹת?
לֹא רָצִינוּ לָמוּת, אָז הֶחְלַטְנוּ לִחְיוֹת
חַיִים אֲחֵרִים, חַיֵּי אַרְנוֹנָה וְשָׂכָר
("לֹא אֶל שָׂכָר הַלֵּב פּתוּחַ" שַׁיָּךְ לָעָבָר)
שִׁנִּינוּ לְעַצְמֵנוּ אֶת הַצּוּרָה וְעַכְשָׁו צָרִיך לִחְיוֹת
כְּמוֹ שֶׁחַיּוֹת כֹּל הַחַיּוֹת
אִם אֲנַחְנוּ כֶּלֶב אָז צָרִיךְ לִנְבֹּחַ
אִם אֲנַחְנוּ חָתוּל אָז צָרִיך לְיַלֵּל
מָה שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ בְּטוֹב רָץ בְּכֹחַ
וּמִי שֶׁלֹּא רָץ בְּכֹחַ בַּסּוֹף נוֹפֵל
הַשִּׁיּוּךְ חֲבֵרוֹת, הַשִּׁיּוּךְ חֲבֵרִים,
שִׁנָּה וִישָׁנֶה פְּנֵי הַדְּבָרִים
פַּעַם הַכַּלָּה הַיְתָה שַׁיֶּכֶת לֶחָבֵר וְלַמֶּשֶׁק
וּלכָֹל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵשֶק
הַיּוֹם הַכַּלָּה לָמְדָה כַּלְכָּלָה
וְהֶחָבֵר רוֹאֶה חֶשְׁבּוֹן
וְכָל מִשְׁפָּחָה עִם הַנַחֲלָה שֶׁלָּהּ
וּלְכָֹל מִשְׁפָּחָה יֵשׁ מְשִיבוֹן
שֶׁאוֹמֵר: "כָּאן הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל נַחֲלָתֵנוּ הַמִּשְׁתַּיֶּכֶת
אֲנַחְנוּ כָּרֶגַע עֲסוּקִים בְּגִדּוּר
הַשְׁאִירוּ הוֹדַעַתְכֶם אִם מְאֹד בָּא לָכֶם
אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם בָּרוּר:
הַבָּנִים שֶׁלָּכֶם לֹא מְעַנְיְנִים אוֹתָנוּ
הַצָּרוֹת שֶׁלָּכֶם מְעַנְיְנוֹת רַק אֶתְכֶם
הַהוֹדָעוֹת שֶׁלָּכֶם הֵן כְּבָר לֹא שֶׁלָּנוּ
אֲנַחְנוּ הִשְׁתַּיַּכְנוּ וְעַכְשָׁו תּוֹרְכֶם"
כֵּן מַאֲזִינוֹת, אָכֵן מַאֲזִינִים,
נָכוֹן לְעַכְשָׁו
הַקִּבּוּץ כְּבָר לֹא אָב
וְעַל כֵּן הַבָּנִים כְּבָר לֹא בָּנִים
הֵם בַּחוּץ וַאֲנַחְנוּ בִּפְנִים
הַשִּׁיוּךְ, רַבּוֹתַי, מְשַׁנֶּה אֶת הַחֻקִּים
אִם נַסְכִּים וְאִם לֹא נַסְכִּים
הַמִּשְׁפָּחָה הַדּוֹאֶגֶת רַק לְעַצְמָהּ
חוֹזֶרֶת בְּגָדוֹל אֶל מֶרְכַּז הַבָּמָה
וְאִתָּהּ נִמְצָאִים שָׁם דּוֹדִים וְדוֹדוֹת
אֶחָד מֵחֵיפָה וַאַחַת מֵאַשְׁדוֹד
וּשְׁלַל אִינְטֶרֶסִים אוֹתָם לֹא נִסְפֹּר
כִּי אִם נַתְחִיל לֹא נוּכַל לִגְמֹר
וְהַמִּשְׁפָּחָה, בְּצֶדֶק, תַעֲמֹד עַל שֶׁלָּהּ
וְאִישׁ לֹא יוּכַל לַעֲמֹד מוּלָהּ
פַּעַם הָיִינוּ הִתְיַשְּׁבוּת עוֹבֶדֶת
וְהיוֹם אֲנַחְנוּ הִתְיַשְּׁבוּת בּוֹדֶדֶת
הַרְבֵּה שָׁנִים הָיָה פַּעַר יָדוּעַ
בֵּין הָרַעֲיוֹן וּבֵין הַבִּצּוּעַ,
עֲבוֹדָה עַצְמִית, שִׁתּוּף, שִׁוְיוֹן
הָיוּ יוֹפִי שֶׁל רַעְיוֹן
אֲבָל הַבִּצּועַ צָלַע, וְהַחִנּוּךְ גִּמְגֵּם
הַסִּסְמָאוֹת הָיוּ עַל הַקִּיר בְּעוֹד שֶׁהַבַּיִת הָיָה אִלֵּם
וּמִי שֶׁלֹּא עָזַב מִן הַדּוֹר הַשֵּׁנִי
וְהָיָה גֵּאֶה לוֹמַר: הִמְשַׁכְנוּ וְהִצְלַחְנוּ
גִדֵּל יְלָדִים שֶׁאָמְרוּ "אֲנִי"
בִּמְקוֹם לְדַקְלֵם "אֲנַחְנוּ"
וְעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ בְּתַהֲלִיךְ שִׁטָּתִי
מֵ"אֲנַחְנוּ" מְזֻיָּף לַ"אֲנִי" אֲמִּתִּי
מֵ"עוּף גּוֹזָל" וְ"שׁוּב אֵלֵינוּ בִּמְהֵרָה"
לְ"תַשְׁלוּמִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר בַּדֶּרֶך חֲזָרָה"
בְּסַךְ הַכֹּל, מָה רָע?
בַּסּוֹף נִהְיֶה כְּמוֹ כֻּלָּם
כְּמוֹ שֶׁאֱלֹהִים בָּרָא
אֶת הָעוֹלָם
אָדָם, חַוָּה, כַּמָה יְלָדִים,
נַחֲלוֹת, מַחֲלוֹת, מִלְחְמוֹת יְהוּדִים
יֶלֶד אֶחָד רוֹפֵא
הַשֵּׁנִי מַגִּיש קָפֶה
נַעְזֹר כַּמָּה שֶׁנּוּכַל לַנֶּחֱשָׁלִים מֵאָחוֹר
וּכְשֶׁלֹּא נוּכַל, וַדָאי אֱלֹהִים יַעְזֹר
קִבּוּץ בּוּץ בּוּץ
יֵצֵא בַּחוּץ חוּץ חוּץ
וּבִמְקוֹם קְהִילָה לָה לָה
תִהְיֶה לָנוּ נַחֲלָה לָה לָה
וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אַחֲרֵי שֶׁנִּמְצָא מָנוֹחַ בַּנַּחֲלָה
יָקוֹּם אֵיזֶה יֶלֶד וְיִרְצֶה לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה.