שיר השוויון עדי נחמני
חוסר שוויון הוא הרס,
תינוקות בתוך הערש,
ולאו דווקא תאומים –
זה לזה מאוד דומים.
יש לכל אחד חיתול,
מקבלים כולם טיפול,
אין קיפוח, אין פינוק
בתקופה של הבקבוק.
והשכל מחייב
ושורת ההיגיון:
מטבעו אדם שואף
אל מצב של שוויון.
אך נופלים החיתולים,
תינוקות הופכים גמולים,
ובילד הגדל –
מתפתח ההבדל
זה מותקף וזה תוקף,
האחד לומד היטב,
ורוכש לו ידיעות,
השני – חצי אידיוט.
זהו כבש – זה זאב,
ואם כן: ההיגיון,
גם השכל מחייב –
דווקא חוסר שוויון.
הקיבוץ חוזר על כן -
אם אומר הוא לתקן –
את אופיים של בני אדם,
אל מקור יניקתם.
אין פינוק ואין קיפוח
האידיוט ואיש הרוח,
משתווים בו בדיוק –
תן לכל אחד בקבוק!
הבולט בכישרון,
מקלקל את השורה,
כי שולט פרינציפ עליון:
שוויון, היפ היפ הורא!