על הבודקה ז"ל - עדי נחמני
היא הייתה סימנה של תקופה
אשר כנראה מסתיימת –
של בנייה יזומה בתנופה,
ציונות נוסח קרן-קיימת,
תמימות-נצח שאין לה תרופה,
משאת-נפש אולי קצת מוגזמת:
לשמש בשרב וסופה
מקלט – במידה מסוימת.
כל בודקה בעצם לכך היא נוצרת
(ותכלית הקבוצה - כלום היא כל-כך אחרת?...)
היא נולדה על ברכי הפילוג
שם אביה ידוע: י. כ"ץ.
נגרינו עשו (כנהוג)
שעות נוספות, מאמץ.
אך מן הקיבוץ-המאוחד
ועד ל"ילדי בנימין"
לכולנו שמשה היא מקלט
מפני חום וגשמים וחמסין.
הבודקה שלנו בטאה את החזון –
מערך ואיחוד – ;עוד לפני בן-אהרון.
היא סבלה לא מעט במרוצת השנים -
איך נאמר? – מדלקת-פרקים חמורה,
כי פרקיה שימשו לכנופיה של בנים
עצי-הסקה ("רק בצחוק") להדליק ("ככה סתם") מדורה!
מחרפה וזלזול בודקתנו סובלת:
וכל המחכים בה בתור –
מרוח-פרצים, מגשם, מקור
בלי ספסל, בלי חלון ובלי דלת.
ואף-על-פי-כן לטובה יש לזכור:
מה נעים בבואנו הביתה לחזור
לראות מן הכביש פרצופה השחור,
את דמותה הקרבה = הגואלת,
ולומר לנהג: "שם הבודקה – עצור!" -
זאת הייתה אמירה מקובלת.