עם הריסת המקלחת הציבורית עדי נחמני 1980
28.6.80
ברגע זה, שבת בלק
מבנה היסטורי יפורק
עניין קשה. כלל לא חלק...
משמחת יריית אבן-פינה
הגענו הלום. עד ליום של קינה.
עתה נשבר הכד והגולל נסתם...
בטרם נעקור נעצור-נא רגע קט.
נסקור נא ונזכור כי תם ולא נשלם.
המקלחת דאז, הייתה, רבותי,
מרכז החיים, הקיבוץ, ההווי
אצלנו יצקוה בטון מזוין,
אך קדם לה מודל מפח מגולוון
- בקיץ מלוהט, בחורף "מאוורר פרוץ ונחמד
– והעיקר לקיבוץ: לא יקר.
הציוד בו פשוט: מספר ספסלים
וראי קצת עיוור. קצת סדוק.
מזלפים חסרים או מקולקלים
ושלושה כפכפים בדיוק – פרט וזוג
(הזוכה בכפכף שולט במצב:
יצליח לשוב לספסל – זה חשוב –
מבלי לטנף מחדש את רגליו).
צריך להדגיש: במקלחת פיתח כל איש יכולת דיבור, אף השיג.
במלוא תבל עוד לא מצאתי מוסד חופשי ושוויוני ודמוקרטי!
מתווכחים בגלוי ובחום בכל התחומים בלי חשש.
"ולא יתבוששו" כי הם עירומים...
זאת ועוד: אוירה של שירה ותרבות מתפתחת – דווקא במקלחת!
משום מה היינו שרים מתחת לזרם של מים קרים
שירד כאחד על בלורית וקרחת.
ולמרות מחיצות בין נשים וגברים
נתמזגו לעיתים הקולות של באי-חלקי-המקלחות
לשירה אדירה של פזמון או קנון גם ביחד.
בין צחצוח שיניים ובשעת התגלחת
עדת בחורים מתווכחת בלהט פוליטי.
ובאגף השני, להבדיל, (שמעתי אם כי לא ראיתי)
בחורות רוחצות וכובסות והולכות-רכיל, כרגיל.
או דורשות תוספת תקציב של שני מיל.
האין זה תרגיל משוכלל ויעיל, חברתי של O.D פסיכואנליטי?!
צריך לזכור: היה זה אז. בימי הצנע והעוני
הרבה הרבה לפני עידן טלוויזיוני
כל המצב היה אחר, מה רב השוני!!