חנוכת חדר-האוכל שנת 1953 עדי נחמני
שני חדרי אוכל
חדר אוכל הישן:
1.
מנשקיה, עם מנשקה באת!
נו, לפחות אתה הגעת.
חשבתי לי: נגמר ודי,
כבר לא ישימו לב אלי...
לפתע חרם: מאתמול
הכול חדלו בי לאכול
עוד לא היה סקנדל כזה:
אי-שם הוקם במחנה
צריף גרמני די משונה
ומתחרה!...
2.
ואז הייתי טוב מאוד
כאמצעי להתגאות.
ורדיוס בא ואל הגג
מין צריף הדביק, עשני צלב
עד שדמיתי להיכל,
כעין מקדש, מרכז הכלל.
בי שיר השמיעו בנות כנף
(כל עוף השאיר את עקבותיו
גם על שולחן גם על מושב)
ומה עכשיו?
חדר האוכל החדש:
סטופ!
3.
מספיק רשות דיבור קיבלת
בעניינים שלא עיכלת.
הוא מתרגז ומזדעזע,
בלי הרף עלבונו תובע!
כלום באמת אינך יודע
שלא הגיל שלך קובע,
אלא שקו אחר משניא
את פרצופך על איש בריא:
זמני היית, ארעי – ולא נקי... –
4.
כי מה בך? קצת קורות
בלי כל תקרה, מספר מנורות,
לרוב צללים, מעט אורות.
ראה אותי: דורי דורות
כאן אתנוסס בראש גבעה
שמרכזית היא מטבעה.
אני נמצא בלב יישוב,
לי המחר – מתוק מצוף
(והמחיר אינו עיכוב
הוא לא חשוב...)
------------------
לידיעת קטנים וגדולים
נסתיימה עונת-גשמים
מתקרבים ימים חמים
אף שרב חל לפעמים.
בעונה זו מתחדשת
מלחמתנו הנואשת
בפריצת-גדר עיקשת,
מין מחלה או פורענות
(תוצאה של סלחנות)
- היא מידת היחפנות.
ילדים, שימו אל לב
וזכרו היטב היטב:
פה אסור להיות יחף!
לא רק אוכל לא יוגש
ליחף (כן, במפורש!), -
אם איננו מלובש
כראוי – גם יגורש!!!
ממחר החוק יופעל:
הכרחיות ברשות הכלל
חולצה ונעל (או סנדל)!!!
הנהלת בית הספר – בבקשת
שיתוף פעולה.