בשדה הספורט 1974 (בתוכנו) / מיקי הדר
סיכום מסע המשחקים של קבוצת כדור-המים בגרמניה ובהולנד
שתי מטרות הצבנו לפנינו: 1) מקצועית 2) חברתית.
ראשית אתייחס למטרה המקצועית. ידוע לכולם שאנו בארץ נמצאים ברמה או שתים מעל יתר הקבוצות. הקבוצה מחפשת כבר שנים אתגרים. נכון, ששנים אנחנו מנסים להוציא את הקבוצה לחו"ל ותמיד נענינו בשלילה. גם השנה ניסינו את מזלנו, ואכן הצלחנו. אגב, אין לשכוח את אבנר לס, לולא עזרתו לא היה זז דבר.
בגרמניה נפגשנו בצורת משחק אחרת לגמרי, משחק חזק ונוקשה, שלפעמים נדמה היה שאתה נמצא בזירת אגרוף. נראה שמספר שחקנים מגיעים לבריכה לא בזכות מאמץ ועבודה קשה אלא בזכות ממדי גופם. ואכן, זה מתבטא גם במשחק – כמעט שלא שוחים, המכה לשער היא בעלת עצמה אדירה.
השיפוט שונה מהשיפוט בארץ. לשופטים יש חלק לא קטן במשחק הנוקשה, מותר לשחקנים לעשות כמעט הכול. קשה מאד לסחוט מכת 4 מ', שלהשגתה מספיקה בארץ תכונה של שחקן תיאטרון, והרי זכית! ההצלחה שלנו נבעה מצורת משחק אחר לגמרי: אנחנו נעים על המגרש, מגיעים ראשונים לכדור, כך שלא פעם הוצאנו את הקבוצה היריבה משווי משקלה וגם מהמים.
במעט הגרמנית שאני מבין שמעתי לא פעם שחקן גרמני אומר למאמנו "הוא עושה אותי למטורף". באנו לגרמניה מוכנים ובכושר טוב, גיבוש ומשחק נכון ומשמעת עצמית חזקה. שיחקנו 12 משחקים, ניצחנו ב-10, אחד סיימנו בתיקו ומשחק אחד הפסדנו. מנקודת מבט חברתית איני זוכר מקרה שאחד משחקנינו היה צועק או מעליב חבר לקבוצה. כמובן, שהניצחונות תרמו לא מעט להצלחה החברתית.
גם ביציאות מאורגנות של הקבצה: למוזיאון, למסעדה או להרצאה על נושא זה או אחר - ידענו לכבד את המעמד.
קצת על האירוח. התלהבנו מקבלת הפנים והאירוח הנהדר. המטירו עלינו מכל טוב שרק אפשר להציע. לא פעם, כשחשבנו, הנה היום נגמר, היה בא חבר זה או אחר ומזמין שניים- שלושה אליו הביתה. זה היה מתחיל בלגימת בירה ומסתיים בסעודת מלכים באחת ממסעדות הפאר שבעיר.
היינו בבוכום, מיסבורג, דיסלדורף, הנובר לרטה שבגרמניה ובהולנד הינו בבבודגרוון באמסטרדם.
מספר שעות ביקרנו במחנה ריכוז לשעבר ברגן-בלזן.
יש לציין שהשחקנים ליוו אותנו עד כבש המטוס ומנהל נבחרתם לא עצר דמעותיו בשעת הפרידה.
אני בטוח שהמסע הזה תרם רבות והשיג כל מטרותיו. היה יפה, נעים ומעל לכל - חשוב.
תודה – מיקי הדר