יהושע שרון מספר על שושנקה דייג
כאשר עקרו את המטעים ב"קקון" חברי הצוות עברו לעבוד בענפים אחרים.
ציון, שלום ושושנקה הצטרפו לצוות הפרדס.
שושנקה כבר הייתה אגדה - דוגמא למופת של כובשי העבודה והארץ.
אישה קשה, לא מתפשרת הייתה, שהקדישה כל חייה למפעל הציוני.
מתחת לקליפה הקשוחה הייתה אישה אחרת - רכה ואוהבת, אבל היא נזהרה לא להתגלות.
שושנקה הייתה הבחורה היחידה בצוות "זקני הפרדס" שכלל את הבחורים: נחמיה, שרי, יונה ושאול. כולם היו בשנות השבעים בחיים והתקרבו ל-80. הזקנים עבדו בעיקר בשתי עבודות קשות: קטיף וגיזום. הם הכניסו להווי העבודה בפרדס רוח של מסירות, קפדנות ועונג עבודת בכפיים.
בדיונים בארוחת הבוקר, חכמתם, וסיפורי העבר שלהם לימדו אותנו להתייחס לעבודה כערך של "נבנה ונבנה".
הראשון להגיע לגיל 80 היה נחמיה. שושנקה התייצבה להכנת המסיבה עם כל המרץ שאפיין אותה.
היא עבדה ערבים שלמים.עשתה הכול, רק שיצליח, וכך היה.
השני להגיע ל-80 היה שרי. שוב שושנקה התמסרה למבצע. לא היה דבר שהיה לה קשה. ושוב התקיימה מסיבה מפוארת ומהנה.
הבאה בתור הייתה שושנקה עצמה. כרכז הענף התייעצתי איתה על תוכנית מתאימה. במילים ברורות ובלתי ניתנות לפשרה, שושנקה אסרה עלינו לציין את יום הולדתה בצורה כלשהי. הסברתי לה שהיא חייבת לתת לצוות את ההזדמנות לבטא את הרגשתם.
"הם יסתדרו עם הרגשות לבד" אמרה.
מה לעשות?
דיברתי עם הצוות.
איש לא העיז להתנגד לצו שושנקה. נחמיה ושרי ניסו לשנות עמדתה, אך ללא הועיל.
השלמנו עם הענין והחלטנו להסתפק בקנית ספר. שושנקה קראה תמיד, ונחמיה בחר את הספר.
בערב יום הולדתה ניגשתי אליה הביתה עם הספר הטוף בידיי ועם פרפרים בבטן לגבי איזה תגובה אקבל.
למזלי, משה פתח את הדלת.
"משה שלום", אמרתי
"נא לתת את החבילה לשושנקה".
הוריד ראש משה ואמר: "יהושע חביב, אם אני אקח זאת, תצטרך להכין מיטה אצלך - שושנקה לא תיתן לי לישון כאן."...