טיפוסים בגבעה / נירה פרינץ
בתוכנו 2017
מרים מוהר – תופרת תפירה סלונית. לכל חברה מגיע שתי שמלות בשנה – לקיץ ולחורף. עולים למתפרה בוחרים בד מחפשים דוגמא בבורדה. מרים מזמינה למדוד את השמלה. מבקשת לבוא בנעלים נוחות וחזיה טובה. מסתובבים על דרגש לקבוע את אורך השמלה ובשישי דופקים הופעה בחדר האוכל. כולם מחמיאים: "איזו שמלה יפה ממשכית?" "לא, מרים מוהר תפרה".
טוטה לס – עובדת במשתלה. כל שבת בין 10:00-12:00 טוטה מחלקת שתילי העונה. כל משפחה עשרה שתילים מכל סוג. טוטה מסבירה באיזה מרחק לשתול – בצל או בשמש, לכמה מים זקוק השתיל, אצל נחום ידיד הגינה פורחת בתפארתה, אצלנו נובל אחרי שבוע...
זיגי קאול – אחראי על בארות המים ועל כל עניני המים. סידור עבודה, שמונה בערב. צעקות, צעקות. זיגי צועק על מרכז המשק. מרכז המשק צועק על סדרן העבודה. הסדרן צועק על מרכזי הענפים. וכולם צועקים על זיגי. כל ערב זיגי מתפטר. המשיך לעבוד עוד 50 שנה.
אינה ירון – אחראית בית וינה, מנקה וממרקת את האולם לקראת "ביקור התזמורת" גארי ברטיני מגיע פעם בחודש ומנצח על האנסמבל הקאמרי. כל הציבור מגיע לשמוע מוזיקה קלאסית. אני לוחשת לאלכס קליין שיושב לידי: "למה כל כך הרבה זמן מכוונים את הכלים?", והוא לוחש לי ש"זו יצירה של פאול בן חיים".
דב רשב"ם – חשמלאי. היה בין שלושת החברים שידעו להדליק את הטלוויזיה היחידה בקיבוץ שהיתה ממוקמת בחדר האוכל. "נו, עוד מעט חדשות, למה דוב לא מגיע?"
וילי זילברמן – עבד בסנדלריה עם משה גרינשפן. הכל רשום בקרטוטקר. בחורף לבנים נעלים חומות, לבנות אדומים. בקיץ לבנים סנדלים חומים, לבנות - אדומים. נעלי בית פעם בשנתיים. הכל רשום בקרטוטקר! במהלך השנים הגיעו נעלי קרפ ונעלים חצאיות.
ברגרל – בכל ליל סדר היה ברגרל פוצח בקולו הרם והעמוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים". הס בחדר האוכל כולם זוכרים שיצאו ממצרים.
חיים נרבר – מוצאי שבת בהנהלת חשבונות (היום אחד המרכזונים). חיים פותח את קופת הבית. עומדים בתור כל מי שמשרת בצבא לקבל השלמת משכורת לקצין בסך שלוש לירות לחודש. עומדים גם בתור סטודנטים לקבל אש"ל. וכל מי שנוסע לבדיקה או צילום, ועדת בריאות אישרה לקבל אי אלו מעות לשתייה. חיים איש מסודר רושם הכל על נייר קופי.
יוסף הרץ – נהג בקואופ עמק חפר. ביום שלישי מקרין סרט. על התרגום גרי בר שלום. מסובב את הרולר. מתוך האולם אורי אסטליין צועק: "תרגום, תרגום" ומוסיף קללה. קבוע. גרי נרדם.
הלברשטט אליעזר – פעם חקלאי תמיד טבח. יום ראשון קלופס, יום שני דג פילה, יום שלישי השה עם בצקניות, יום רביעי גולש קורקבנים, וכן הלאה. כולנו נשארנו בחיים. השתיה – קומפוט קישואים.
כץ ישראל – מבוני ומתכנני הקיבוץ. המציא פטנטים, ביניהם את המסוע של התפוחייה שהתמקמה במחסן המשק. מדי פעם הממיינות – כמו שושנקה ושרה בן אור נותנות לבחורות תפוחים לאפות עוגה לשבת.
לינה רובין – אומרים ליניצ'קה חושבים מועדון חברים. כל ערב אחרי השכבה עולים למועדון. לקטר קצת, לרכל קצת, לקרוא בעיתונים ובמגזינים. ליניצ'קה אישה תוססת וצבעונית מגישה לכולם מאחורי הדלפק קפה ותה.
גוטקינד זאב – צייר וקריקטוריסט. הגיב על הנעשה בקיבוץ לעיתים בעקיצה לעיתים בקריצה ובהומור ולעיתים בביקורת. אהבנו.
רות לוי – מבשלת במטבח דיאטה. חלית? נפצעת? ילדת? תפנה לרות לוי. תקבל רבע עוף ופירה, תוך כדי תנועת פירואט.
חיה פלושניק – מבשלת במטבח הורים (מתחת לחדר האוכל) – הכל כשר. בשעה 12:00 באים לאכול הורי החברים – סבתא לובה, סבתא רוייכמן, סבתא אזניה, סבא נחמני, סבא בישבורג. אחרי שהלכו לעולמם נסגר המטבח.
מוסה עכה – אחראי חדר אוכל. ניהל את העסק ביד רמה. "חברה, חברה, תשלימו שולחנות". היינו צריכים למלא שולחן של שישה אחרת לא יגישו לנו אוכל. אחרי דיונים רבים עברנו ל"ה(ר)גשה עצמית". מי זוכר?
למתקשים, קישור לקיבוץ:
מרים מוהר – אמא של יגאל מוהר ודניאלה קראוס, טוטה לס – אמא של עוזי לס, אינה – אמא של יהודית ויצחק ירון, וילי – שייך למשפחת תירוש, חיים נרבר – שייך למשפחת ברות, יוסף הרץ – אבא של איציק הרץ, כץ ישראל – אביהם של רביבה (שמיר) ונורית (וולף), לינה רובין – אמא של ידיד רובין, גוטקינד זאב – אבא של פתי ידיד, רות לוי – סבתא של נורית וענת לוי, חיה פלושניק – אמא של בלהה וקסלמן.
כח מרים
מרים צ'רבנקה היתה אקונומית,
מרים רטר בוצרת,
מרים מוהר תופרת,
מרים קסטן מטפלת תינוקות,
מרים פרינץ מטפלת בגמולים,
מרים שוורץ בפעוטונים,
מרים הישראלי מורה לטבע,
היום זה מדעים.
ושתבדל לחיים ארוכים מרים ארזי פלמ"חניקית אוחזת בנשק
ומרים גל מרכזת משק.
מפלגת העבודה
דב רשב"ם עבד בחשמליה,
זכריה קורנשטיין עבד בחבתניה,
חנוך ועודד עבדו בהודיה,
אגון גרטנר עבד בברווזיה,
שמשון בישבורג עבד בבוטניה,
רדיוס וגרשון שחר עבדו בנגריה,
וילי ומשה גרינשפן עבדו בסנדלריה,
שמואל קרני עבד במסגריה.
וכולם בחרו בעבודה…