בעקבות יום עיון לשוטפי כלים / מרים צ'רבנקה 1964
19.2.1964
מי אינו נוסע פעם ליום עיון, לימי עיון, או לקורס קצר כלשהו?
עובדי מטע, ולולנים, רפתנים ומוסכניקים, עובדי הכותנה ומטפלות, כובסים, טבחיות וגזברים תופרות ועובדי השלחין ולמה יגרע חלקם של שוטפי הכלים?
ואכן יום אחד הגיעה ההזמנה גם אל אלו. מקום הכנס- בקיבוץ דליה, היצרן של חומרי הניקוי השונים, אשר קרא את שוטפי הכלים במשקים ליום עיון בבעיות ה"ענף". היוזם חבר המשק, בוקר הטכניון, שבטרם נכנס לעבודה בבית החרושת, נתן את שירותו בחדר הכלים, ותוך עבודתו למד להכיר אילו הם התחומים הטובים והמתאימים ביותר לניקוי כלים וכיצד להשתמש בהם.
נסעתי ליום העיון הזה, בו השתתפו חברים וחברות משישים קיבוצים, חתך של האוכלוסייה הקיבוצית: קשישים, בוגרים וצעירים.
למדנו לא מעט, ובעיקר התברר לכולנו מחדש, מה שידוע כבר, ככל שהטכניקה מתקדמת, נדרש מהעובד יותר ידע, יותר יכולת מחשבה והתמצאות. חומרים טובים לניקוי, אם משתמשים בהם שלא כהלכה, יכולים לגרום לתוצאות לא רצויות, הן לגבי הכלי והן לגבי בריאות האדם המשתמש בכלי. וכרגיל בהזדמנויות כאלה משתדלים ללמוד לא רק מההרצאות. לא פחות לומדים איש מרעהו, תוך שיחה, חילופי דיעות, הצעות ועצות שונות. ואמנם ניצלתי חלק מהזמן לשיחות עם חברים, והדבר העיקרי שלמדתי,שאין כמעט משק שבו אין לפחות חבר אחד קבוע (בקטנים יותר) או שניים (בקיבוצים הגדולים), העובדים בחדר הכלים ואחראים לו. אין סומכים, כמו אצלנו, על חברי אולפן וחברת הנוער, המתחלפים לעיתים קרובות, עוד בטרם תפסו את העניין כראוי. ואכן, נראה לי כי זוהי אחת מנקודות התורפה במטבח שלנו. ליצירת ההרגשה הטובה של החבר בחדר האוכל חוברים גורמים רבים: אוכל טוב וטעים, שולחן ערוך נאה, שקט, תשומת לב ודאגה מצד העובדים ועוד. ובין היתר ובוודאי לא במקום האחרון- הכלים. חז"ל אמרו: "כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם", אילו חיו בקיבוץ היו מוסיפים בוודאי כלים נקיים...
האוכל יכול להיות טעים ומושך, אך כשאתה לוקח לידך צלחת והיא לא נקייה, או ספל ובו שיירי הלימון מתה אמש, או כפית ועליה שיירי הביצה שאכל חברך, אז כל הגורמים אשר חברו יחד ליצור את מצב רוחך הטוב והרגשתך הנעימה, היו כלא היו. כי כלים נאים הם גורם חשוב ביותר הקובע את הרגשת החבר ואת בריאותו.
בעיית ניקוי הכלים הנה בעיה בכל מטבח גדול, הדורשת תשומת לב מיוחדת. אצלנו, פינת הכלים היתה בזמנו, ובמידה מסויימת, לפחות מבחינת יחס רוב הציבור, עודנה כיום, מעין "בת חורגת" השוכנת לה בצד, בין המטבח לחדר האוכל, ללא "אבא" אחראי שידאג לה כראוי.
לפינה זו ולבעיות שטיפת הכלים הקדשתי תשומת לב רבה ואף זמן רב מרגע כניסתי לתפקידי במטבח ובחדר האוכל. ואם כי התקדמנו לא מעט בשטח זה, אין זה עדיין סוף פסוק. טרם הגענו למצב המאפשר עבודה בצורה הרצויה בפינת הכלים, והבעיה העיקרית שטרם נפתרה- בעיית העובדים.
כידוע לחברים הכנסנו בתקופה האחרונה כמה חידושים. ע"י האמבטיות עם מי הסבון החמים, אליהן מוכנסים הכלים המלוכלכים לסוגיהם, השגנו שני דברים: א. הלכלוך אינו מתייבש על הכלי וניתן לנקותו ביתר קלות. ב. וזה לא פחות חשוב, שוב אין נערמים הרים של כלים על מדף החלון של חדר הכלים. כך יכולנו בזכות סידור זה לדחות את שטיפת הכלים מהערב לבוקר. ביטלנו גם את ניגוב הסכו"ם, ע"י שימוש במים חמים ורכים יוצא הסכו"ם מהמכונה יבש והחבר המסדר את הסכו"ם רק בודק, שמא בכל זאת יצא איזה כלי מלוכלך.
שטיפת הכלים של הערב בבוקר, וויתור על ניגוב הסכו"ם, איפשרו לנו חיסכון של יום עד יום וחצי עבודה, שחרור תורן אחד בערב (ותשומת הלב של סידור העבודה להכליל את כל החברים ברשימת התורנים) איפשר להרחיק את זמן התורנות של החבר, והגענו לכך שכל חבר נותן תורנות ערב רק אחת לעשרה שבועות.
סידור זה של שטיפת כלי האוכל של ארוחת ערב ובוקר, אינו קיים בליל שבת. בערב זה יש עדיין צורך לשטוף כלים, כבעבר, וכדאי שניתן את תשומת הלב למצב הקיים, גם מבחינה חברתית-מוסרית. כיום משרתים אותנו בליל שבת בחדר הכלים חברי האולפן ובני הנוער בלבד. אנחנו חייבים להגיע לכך שבליל שבת יעבדו גם חברים בחדר הכלים. בקשר לכך ישנה הצעה מסוימת שזה המקום להעלותה: שמספר חברים יעשו את תורנות השבת שלהם בחדר כלים בליל שבת.
לסיכום דברי - הבעיה העיקרית שנראית לי היא מציאת "אבא" או "אמא" לפינה זו, ולו גם בתורנות. יש מקום לחדש ולבצע החלטה ישנה שאינה מתבצעת, האומרת, שכל חייל ועובד תנועה החוזר הביתה, יהיה מחויב, בטרם יכנס לענף קבוע, לעבוד שלושה חודשים בשירותים. בדרך זו נוכל להבטיח גם חברים שיהיו אחראים לפינה זו.