מחאת המתפרה 2002
13.11.1992
מעל מחסן הבגדים (הכולבולית) היו המתפרות. באולם הגדול (מכון הוידיאו) הייתה חנות מכירה לבגדים וכו'. בפרוזדור, היה אגף לתפירה סלונית. מרים מוהר ואסתר פינק דאגו ל"מודה", של הלבשת החברות. חדר נוסף לתפירת ווילונות! אנושקה ומאוחר יותר חביבה. וממול - האולם הגדול - ה מ ת פ ר ה. בה נבקר היום.
מתפרה – פתוח! אפשר להיכנס:
מה מייצרים כאן:
בגדי ילדים, לכל העונות
שמלות, סווטשרים, מעילים,
אוברולים, תיקים...
תחתונים וגופיות,
תחפושות,
בגדים להצגות, עזרי תרבות,
לחדר חולים – פיג'מות, מצעים,
שקיות כביסה,
שקיות לגרביים, בגדי נשים – למכירה.
איזה שרות נותנים?
תיקונים (קונים בזול ומתקנים כאן).
תפירה למידות גדולות מכנסיים.
יושבות סביב השולחן העגול במתפרה:
מדי (ענבר) שהיא מה שנקרא "פנסיונרית +", יהודית (דוד) שהוא "פנסיונרית-", דבורה עמלי, חיה שינדלר, בתיה ישראל, תלמה קרני - צעירות ויפות, ומרים (צ'רבנקה) שהצטרפה אחר-כך וגם היא בתחום ה"פנסיה-".
נאמר כי גם בלה ארנוני "פנסיה ++", אולה שקדי "פנסיה -" גילה אגמון, "פנסיה++" עובדות כאן אך הן לא השתתפו בשיחה.
מדברים על המתפרה,
יש אלבום על השולחן, עם תמונות של רבות שעבדו כאן, גם כאלו שעדיין עובדות.
מי לא עבדה כאן!
נתחיל:
הסיפור הוא בגלל שרצו לסגור את המתפרה. הכול התחיל רחוק מהמתפרה – בבתי התינוקות. חיפשו אישה מנוסה וגם כזו שמסכימה לפתוח פעוטון לתינוקות. תינוקות זה עם שצריך תשומת לב מיוחדת. חיפשו ומצאו את חיה שינדלר, וכך העניין התחיל.
יהודית: המתפרה זה מפעל חיים. חתיכת חיים שלמה עבורי.
אם מעמידים על הפרק את שאלת המתפרה, אז השאלה צריכה להיות: מה עושים כדי להתייעל? מה עושים כדי שיהיה זה מקום עם עתיד? יש לי כמה רעיונות בקשר לכך. ואני מוכנה לשמוע, לקבל עצות, ואפילו שיבוא מישהו וינהל כאן את המתפרה כעסק כלכלי., הכול בסדר. לסגור את המתפרה – בשום אופן לא! הרי זה מקום יצרני! עובד, מספק תוצרת למגוון רחב של אוכלוסייה.
מדי: זה מקום עבודה שלי מזה שנים רבות. כשיש מקצוע, וכשיש לאן לבוא, כשאפשר להתבטא מבחינה מקצועית, הרי המפגש עם השמים – פחות קרוב. יסגרו - העלייה למעלה תהיה יותר ממשית – עבורי.
מרים.צ: לאן אלך? לרחוץ רצפות? מה אעשה? למזלי הקיבוץ עדיין לא בנוי רק על הדיקטטורה הכלכלית. עבור אישה בריאה בת "פנסיה -" הסביום עדיין אינו פתרון.
דבורה: לתפור זה מקצוע, זה מקום עבודה אשר אפשר להיות בו שנים רבות, לעבוד בכבוד. ויש לי רעיונות רבים כיצד יכול להרוויח עוד כסף - מהצד, ואולי לא רק מהצד. אבל מה, מי מקשיב? מי בכלל רוצה לשמוע!.- הרי יש את "גת". כך אמרו, אפשר לעבוד בבוטניה. ונדמה לי שהם לא כל – כך רווחיים עכשיו. אז מה אם החליטו שהשכר שם הוא כך וכך, האם שם זה ריאלי?.
בתיה: רואה במתפרה – מקום לעבוד בו, לקחת אחריות. ואני רוצה ללמוד עוד, שאוכל להשתתף במעמסת הגזירה (גזירת הבדים לתפירה), יותר מאשר אני יודעת כיום. עכשיו הם לא מסכימים שאצא לקורס (אסור ששני בני הזג ילמדו באותה עת).
חיה: הכול התחיל בזה שרצו אותי לפעוטון. הכול מקרי. ואני הסכמתי.
הבנות: זאת נקודה בעייתית, כי חיה היא הגוזרת, ובאמת אם היא הולכת נוצרת בעיה אקוטית למתפרה. חיה כיום היא ציר מרכזי במתפרה, אי אפשר לקחת אותה. וגם חיה צריכה לחשוב כך. והיום היא ככה חושבת.
ובאמת, יש הרגשה שנוהגים כך גם בגלל שיש כאן עסק עם בנות. מעניין אם היו אומרים כך ל"מגח", לבנים!
זה קומם שחיה הסכימה ללכת, אז אמרנו, ניקח שכירה, לחלק משרה, שתגזור.
ואז אמרו (במזכירות): לא לוקחים שכירים ! למה?
הרי בתי הילדים מלאים בשכירות, וגם בחדר האוכל, ואפילו במחסן הבגדים (אולפן), למה לא כאן?
ביקשנו שיבואו לראות בעיניים את המתפרה, מעניין מתי היו כאן בכלל. לא הסכימו.
יהודית הלכה, לא בקלות אפשר לקחת חלק מהחיים ולסגור!
הייתה פגישה במזכירות, גם תמר ומירי (מהמחסן) היו.
היום המצב שלא סוגרים.
המקום כאן הוא איכותי. התפירה היא ברמה גבוהה, באים לכאן ממקומות שונים לראות וללמוד. אם רוצים להשוות אותנו, אזי לתפירה איכותית, לא כזו שמוצאים בשווקים ואחרי פרק זמן היא מתבלה.
זה המקום המבוסס על עבודה איכותית מזה שנים רבות. זה המקום של מקצועניות, בעלות ידע רב, ידע אשר מתובל בהרבה אהבה למקום, בידיעה ש"זה המקום שלי".
נכון, הוא קיים בעיני הממסד מזה שנים רבות כאפשרות סבירה למי שאינה יכולה לעבוד "ממש". לכאלה לאחר ניתוח, שמירת הריון, לזקנות. בעיני מי שעובד כאן זה נראה אחרת.
שאלה: המתפרה היא שרות או ענף יצרני?
מדי: שירות.
יהודית דבורה, חיה, בתיה: יצרני.
מה היינו רוצות?
היינו רוצות שיתייחסו למקום הזה כמקום איכותי, אשר יכול לעמוד על רגליו הוא, בעל יכולת נשיאה כלכלית. והרי היום כולם מחפשים אפיקים נוספים לפרנסה, ישובים רבים בונים מתפרות כדוגמת שלנו, כדי לספק פרנסה לאוכלוסייה מגוונת. הרי יש שכבה גדולה של נשים אשר יכולות לבוא כאן לידי ביטוי, ולא רק בתפירה אלא גם בניהול, במכירה, בעיצוב.
אף פעם לא עשו תחשיב ממשי של עלות התוצרת שלנו לעומת קניה באותה איכות (ואפילו נמוכה יותר).
אפשר להיות ענף יותר חי, יותר פעיל, עם אוריינטציה יותר כלכלית וחיצונית. נכון, צריך להתייעל, צריך לחשוב על אפשרויות בהן היתרון שלנו הוא ברור. מסכימות למשב רוח כזה, ורוצות בו, הרי גם למקומות עם בנים עזרו להתייעל!
מה נאמר לסיכום:
המתפרה מקום עם הווה טוב ועם עתיד בעל יכולת כלכלית. דרושה מחשבה ניהולית יחד עם הידיים הטובות.
ויש רעיונות! לא נפרסם כאן, (שלא יגנבו המתחרים).
באהבה מהמתפרה