זכרונות מ"חופש הצהריים: / אראלה לברון

אנו, כמובן שמחנו וששנו לקראת הרעיון לא פחות מהמטפלת, אולי יותר. 

החופשים הראשונים עברו בטיולים ללא מטרה מסוימת בתקווה למצוא איזה שעשוע שיעסיקנו. עד שבאחד הפעמים גילינו, שש הבנות, בין עצי האיקליפטוס שליד הנגרייה לוחות פח למיניהם, גגות שבורים וקרשים לכל סוגיהם ועלה רעיון לבנות בית ולהקים בו חיי משפחה. 

במהירות ובחריצות התחלנו בבניית הבית. המלאכה לא הייתה קלה כלל. הבית קם ונפל לפחות 5 פעמים, עד שלבסוף הועלתה ההצעה לחפור תעלות ולהעמיד את בסיס הקירות באדמה. מעתה ואילך התקדמנו במהירות וללא בעיות מיוחדות. תוך זמן קצר הושלמה מלאכת הבניה והחלה מלאכת הקישוט. במהירות נקטפו פרחים וענפים – הבית מושלם! כשהושלמה המלאכה הייתה לכולנו הרגשה כאילו בנינו "ארמון" שכולו כליל היופי והשלמות. וממלאכת הבניה לניהול סדרי החיים בבית. וכאן החלו המריבות: מי תהיה האימא, מי האבא מי הדודה מי הילד... אולם כשלאה הרופאה לקחה את היוזמה לידיה וקבעה לכל אחד תפקיד, קיבל כל אחד על עצמו למלא את התפקיד אשר הוטל עליו. ללא ערעורים.