השבעה, מחזור יב
סיפורים מתוך "על הסף" - עלון סיום כיתה י"ב, מחזור י"ב, קבוצת גפן, תשכ"ה
גבעת-חיים משמר השרון
הקלידה מרים ארזי
ההשבעה
כתבה: טלה אקשטיין
*****
הערב בא – והחברים נרגשים: היום ההשבעה!
למחרת בבוקר מתעוררים – בוקר רגיל לאחר לילה רגיל ואין הדים להשבעה.
וכך נשנה הדבר פעמים אחדות עד שערב אחד היה הדבר –
ה ה ש ב ע ה !
העירו אותנו בשעה 12 בלילה וציוו עלינו להתלבש במהירות האפשרית ולצאת אל הדשא ולחכות לכולם. כשהגיעו סוף סוף כל הילדים, חולקנו לשלוש קבוצות, כל אחת ששה ילדים. שלושה בנים מהשכבה הבוגרת, "המשביעים" לקחו אותנו ופקדו עלינו ללכת אחריהם וכמובן בשקט, כי אחרת נצטרך לזחול וזה לא כל כך נעים... הלכנו אחריהם והמשביעים, כדי להראות שהם גדולים ויש להם בכל זאת שליטה עלינו, הפליטו פה ושם דבר איום: אם לא תשתקו – תזחלו, וכו'.
כשהגענו לשטח ההשבעה ב"זלפי", בלטו לעינינו במיוחד שלוש תלוליות עפר, ועל כל אחת מהן שני לפידים. בראש כל תלולית ניצב שולחן ועליו ספר הספרים וחרב תקועה בין דפיו. הובילונו למקום מסוים ומשם היינו צריכים להגיע, כל אחד לחוד, אל התלולית הראשונה.
כשהגיעו כולם, הקריאו לפנינו כמה סעיפים ואנו היינו צריכים להישבע למלא אחריהם ולקיימם. כל אחד עלה ביחידות על התלולית ביצע כמה תרגילי ת"ס אח"כ הורו לו לשים ידו על התנ"ך להרים יד שנייה ולהגיד: "אני נשבע" ולעבור לתלולית שנייה ושלישית.
המקום השני היה כמו הראשון, אולם במקום השלישי שעליו היה אחראי יוסי שחר, היה שונה במקצת. יוסי הקריא כמה סעיפים, אחר פקד על כל אחד להגיע לשולחן שהשברייה הייתה תקועה בו, לפרוס ידיים כציפור, ולשים את הפה על השברייה ולומר אמן... מי שלא יציית לדבריו, אמר – סופו שגחלים יושמו על ראשו, וכך אמנם עשה לכמה חברה.
אחר ההשבעה עצמה, רצו לבדוק קצת את אומץ ליבנו והובילונו למקום שבו הותקנה אומגה, וכל אחד מאיתנו ירד בה. לדעתי הייתה האומגה המצאה נהדרת ומאד נהניתי לרדת בה.
בשלב הבא ערכו לנו מפקד לפי המסורת. אז ברכו אותנו, הועלו דגלים, הדליקו כתובת אש "חיזקו ואימצו". ושרו את ה"תקווה".
בזאת הסתיים טקס ההשבעה ונכנסנו כחברים לשכבה הבוגרת.
לדעתי, ולדעת כל חברי הכיתה, הייתה ההשבעה מצלחת מאד. ובייחוד נהנינו מהאומגה. ההשבעה הזאת, לא כשאר קודמיה, כפי ששמענו עליהן, הייתה שונה במגמתה ובצורתה, וגם הרושם שהשאירה עלינו הנכנסים היה שונה לטובה.
מכל הבחינות היא הייתה מוצלחת: גם מבחינה ארגונית. צורת ההשבעה והאופי שנשאה: לא אופי של עינויים אלא של חגיגיות.
ולבסוף אני מודה בשם הכיתה לכל אלה שעשו מאמצים כדי להכניסנו בצורה נאה לשכבה הבוגרת.