קדיש מאוחר, חנוכת האנדרטה לחללי השואה אפרים פרנק 1989
דברים בטקס חנוכת האנדרטה לחללי השואה
כ"א באייר תשמ"ט 1989
אני מבקש לומר כמה מלים אליכם:
כאחד החברים ששמות הוריו מופיעים במצבה הגדולה, אשר ממנה הסרנו כרגע את הלוט, וכאחד החברים אשר ילדיו גדלו ולא הכירו סבא וסבתא:
מלחמת העולם השנייה והשואה הנוראה הסתיימו בח' במאי 1945, כלומר לפני 44 שנה בדיוק, ומזמן היינו צריכים להנציח את שמותיהם של יקירינו, שנספו בשואה ולא הובאו לקבר ישראל אבל מוטב לעשות זאת במאוחר מאשר בכלל לא. וברוכה היוזמה של אותו חבר שהיה ראשון היוזמים ולא פסק לקדם את העניין עד היום הזה.
ואם מוטב מאוחר מאשר בכלל לא – יוגד שהזיכרון של ההורים ושל הקרובים האחרים לא נחלש כלל וכלל, ההפך- ככל שאנו מזדקנים עולים הזיכרונות מימי הנעורים יותר ויותר, וזכר ההורים עולה ביתר עצמה ומקבל צבע חזק יותר – גם ביום וגם בחלומות, ומתוך כמיהה זו חשבנו שטוב יהיה לפתוח מעמד זה בצלילים של מלחין יהודי, ארנולד, שהוא עצמו ברח עוד בשנת 1933 מהנאצים – צלילים אלאגיים שנלקחו מפואמה מוסיקלית שמתארת ליל-הוד מתחת לשמים זרועי כוכבים.
ברצוני להזכיר ביום זה שתי עובדות שהן מהוות לקח מהשואה הנוראה שהתחוללה בשנות הארבעים: הדור הגרמני שחי ופעל בשנים 1933-1945 הוא הוא האשם בשואה. דור זה נהנה מהשוד והגזל שנתן לו מנהיגו השטני, והוא נלחם בחרוף נפש את מלחמותיו. אמנם ידועות כמה וכמה מהסיבות ההיסטוריות שגרמו להתדרדרות של עם שלם לברבריות גמורה: התבוסה במלחמת העולם הראשונה, התנאים הקשים של חוזה השלום והמצב הכלכלי הקשה והנואש. אבל כל הסיבות האלו אינן מצדיקות הידרדרות לברבריות, ועלינו כבני העם היהודי ואזרחי מדינת ישראל, מוטל לשמור על כך שמדינתנו לא תיטוש אף פעם את ערכי הצדק וההומניות, תהיינה המצוקות הכלכליות או המדיניות אשר תהיינה.
ועוד: נזכור תמיד שאנו חיים כאן כבני חורין במדינת ישראל בזכות התנועה הציונית, בזכות המפעל הציוני ובזכות מאבקיה של תנועה זו. בלעדי זאת אנחנו ברובנו לא היינו כאן ולא היינו בחיים.
חרוט על המצבה, שגילינו זה עתה - שהאנדרטה מוקדשת לזכר יקירינו שנספו בשואה ולא הובאו לקבר ישראל. יש לראות בכך רמז לגורל האכזרי, לסבל שלא יתואר ולהשפלה האיומה שנפלה בחלקם. ההשפלה האחרונה שנפלה בחלקם היא בזה, שבכל מחנות ההשמדה פעלו משרפות, ששרפו את גופותיהם לאפר אשר נשפך לנהרות או פוזר אי שם. וגם מקומות קברי האחים בארצות הבלטיות וברחבי רוסיה אינם ידועים.
ולכן רואים אנחנו בגילוי האנדרטה הזו מעין קבורה סמלית, כפי שנאמר אצל יחזקאל הנביא: "והבאתי אתכם על אדמת ישראל".
ידוע לנו שאיש לא אמר קדיש אחריהם, כמנהג יהודי עתיק ימים. לכן, מציע אני שנגיד היום קדיש אחריהם. ידוע לי שאנחנו ברובינו יהודים חילוניים אבל גם ידוע שאנחנו, ברובנו, כאשר מביאים לקבורה בני משפחותינו בבית הקברות הסמוך כאן, נוהגים להגיד קדיש.
וכך מציע אני לכל החברים הרוצים בכך, ומרגישים כמוני, להגיד קדיש במשותף בשפה העברית, שהיא שגורה בפינו.