אסיפה שנתית, 1968 יונה לנדסברג
בתוכנו מס.207 10.9.1961
יונה לנדסברג (מזכיר הקיבוץ)
בפרוס השנה החדשה מתכנסים אנחנו לפתחה המסורתית של סידרת האספות השנתיות. ואין אספות אלו דומות לאסיפות רגילות. צריך שמשהו מהתרוממות הרוח ילווה דיוניהן. אין זה דבר של מה בכך: קיבוץ גדול מתכנס יחד לבדוק כיצד התנהלו ענייניו בשנה החולפת ולקבוע סדריו לקראת השנה הבאה. רבות הבעיות הצצות במשך שנה. בשאלות אין סוף מתלבט הציבור במוסדותיו ומחוצה להם, עתה אחרי המולת השנה, יש צורך בבדיקה ודיון שקולים, וחשוב שנגיע למסקנות ברורות לעתיד. בדיון שייגמר בהכרעה ובהצבעה.
בהתחלה הערות מספר על תנועת היישוב:
לא הוספנו כוח בשנה החולפת. עזבו את הקיבוץ 9 חברים (ביניהם 5 בני משק) ו- 3 מועמדים. הצטרפו רק 6. בתחילת תשכ"א מנינו 334 חברים ומועמדים, היום, אחרי קבלת 24 בנים - הגענו ל-351 חברים. נולדו 7 תינוקות. המספר הכללי של ילדינו ירד מ-272 ל-250. במשך שנה וחצי התחנכו אצלנו גרעיני הכשרה מארגנטינה שהצטרפו לקיבוץ בחן. הגרעין הבא יכוון ע"י התנועה למשק אחר. חידשנו השנה את המסורת של חינוך חברת נוער בתוכנו. היום נמצאים אצלנו 18 נערים ונערות ובקרוב יגיע מספרם ל-25. חשיבות רבה רואה אני בניסיון מחודש זה, לחנך נערים לעבודה ולקרב אותם לחיינו. התקוות שתלינו באולפן כאחד ממקורות גידולינו - התבדו. מספר תושבי המקום, אם נתעלם מהאולפנים ותושבים זמניים, ירד במשך בשנה מ-694 ל-682. עם כל החטיבות הזמניות הנמצאות אצלנו מונה יישובנו 750 נפש.
אגע בכמה שאלות הנוגעות למסגרת הארגונית במובנה הרחב, למוסדות ולאסיפות. הנוהג שלנו ריכז בידי המזכירות את הטיפול בשאלות שונות ורבות, גדולות כקטנות. אין זה קל וגם לא תמיד רצוי שההכרעה בעניינים חברתיים וכלכליים כבדי משקל תהיה מוטלת על מספר קטן של אנשים. על המזכירות לכוון את חיי המשק – חרף כל הפשרות שהחיים מחייבים אותם ולאור עקרונות חיינו. המזכירות צריכה להרגיש שהחברה, בשמה היא פועלת, עומדת מאחוריה. חשוב, לכן, לחזק את המוסד הזה ע"י תוספת חברים. וכן חשוב שיגדל במזכירות משקל הדור הצעיר. ברצון אני מצטרף להצעת וועדת המינויים לחדש את המועצה. יש צורך בפורום יותר רחב שיתעמק בשאלות הכלכליות. אינני רוצה להיכנס עתה לשאלה מה צריכות להיות סמכויות המועצה הזאת ומה תהיה חלוקת העבודה בינה ובין המזכירות. אך אין ספק שהמועצה יכולה להיות לעזר רב בניהול העניינים הכלכליים של משקנו ולשחרר את המזכירות בחלק מן העומס המוטל עליה.
יש לציין שרוב הוועדות פעלו השנה בסדר. בייחוד יצוינו כאן שתי וועדות שהמשיכו את פעולתן ללא נשירה ובמרץ מבורך: וועדת התרבות וועדת חברים.וועדת התרבות עשתה רבות בעיצוב חגינו ובדאגה לפעילות סדירה בשטח התרבות. וועדת החברים לוותה בנאמנות את הבעיות השוטפות של קיבוץ גדול ומגוון. אך ריבוין של אלה מנעו ממנה, כמו מהוועדות שקדמו לה, לטפל בבעיות יסוד, בבעיות עקרוניות. לכך יש למצוא פיתרון.
יש מספר וועדות שהכרח לחדשן בהקדם. וועדת קליטה כלל לא התכנסה – "למזלנו" הרב לא עמדנו בפני בעיות קליטה רבות. אלא שאסור לנו להשלים עם עובדה זו. אנחנו זקוקים לחברים נוספים לא רק ככוח עבודה אלא גם כשותפים למפעל, ובעיקר זקוקים אנו להם למען מוסדות החינוך שלנו, כאשר בלי תוספת רצינית של ילדים בגיל צעיר לא נוכל להחזיק את בית-הספר. ידוע גם ידוע שהכרזות אינן עוזרות כאן. האווירה כיום איננה כזו של הליכה לקיבוץ והרצון להיקלט בו. יחד עם כל התנועה הקיבוצית, אנו סובלים מחוסר גידול. אולם עלינו למצוא דרכים לקליטה, למרות כל האכזבות שנחלנו. לפחות, בעיית שיכון לנקלטים איננה קיימת לפי שעה.
אוסיף כאן מספר הערות לבעיית השיכון בכללה. גידול מבחוץ אין אמנם אבל לאושרנו קיים גידול מבפנים. בכל שנה מצטרפים בנים לחברתנו, עלינו לדאוג לשיכונם. יש גם מספר משפחות בעלות וותק לא מבוטל שטרם הגיעו לשיכון קבע. איננו יכולים להרשות לעצמנו, למרות המצב הכלכלי הקשה, להפסיק את הבניה לאורך ימים. מטעם המרכז החקלאי קיימות תוכניות שונות לבנייה בתנאי מימון נוחים. עלינו להשתדל להיות בין המשקים שייהנו מכך בשנתיים הקרובות.
דאגה רבה מעוררת האסיפה הכללית. מספר המשתתפים הוא מצער. לעיתים רחוקות משתתפים באסיפה יותר משליש חברינו. ולא פעם מספר המשתתפים אף קטן ממינימום זה. חרדה רבה תוקפת אותי כשאני רואה את חדר-האוכל ריק למחצה בשעת דיונים חשובים- ואשר רק "סנסציות" עשויות למלא אותו. אדישות וזלזול כאלה מערערים את יסודות חיינו. ברור לי שכאן מוכרח לבוא מפנה. יתכן שיש לבדוק מחדש את מעמדו וזכויותיו של חבר המחרים באופן קבוע את האסיפה. יתכן גם שיש לשנות במידת מה את צורת ניהול האסיפה ואת הנושאים שלה. הננו מציע שתיבחר וועדת אסיפה, ועדה שתבדוק באופן יסודי את גורמי היעדרות החברים, ותבוא בדברים עם חברים, תסכם הצעות, ותביא דעה מגובשת לדיון.
אך ברור שלא רק באמצעים ארגוניים אפשר להתגבר על האדישות הזאת. במידה רבה היא סימפטום של פריקת עול ואף של אי שביעות רצון, עייפות ואכזבה. לא נכחיש שלא תמיד ידענו לעמוד על המשמר נגד חופש יתר בפירושי קיבוץ וקיבוציות מה הן. מסורת ליברלית מלווה את גבעת חיים מאז ומתמיד, מסורת המבוססת על התחשבות בפרט, בצרכיו האמיתיים ואפילו המדומים. חשבנו תמיד שחברה חזקה, תוססת בטוחה בדרכה, - יכולה להרשות לעצמה סלחנות מסוימת וויתורים שהחיים בצוותא מחייבים אותם. גם היום עלינו לגרוס רוחב לב, הבנה, וגמישות. אבל, קיימים סייגים, שדווקא חברה בעלת אופי ליברלי מוכרחה לשמור עליהם, פן נידרדר עד הפקרות חברתנו רגישה לבעיות השוויון, ובצדק. מקרים של פורקי עול ואחריות ציבורית, גם אם מעטים הם ויוצאי דופן, פוגעים קשה בהרגשת שלמות החברה.
אנחנו נמצאים בתהליך אטי אבל מתמיד של העלאת רמת החיים בארץ כולה, וגם בתנועה הקיבוצית בשלה ההכרה בצורך החברתי של שיפורים. מה שנחשב לפני 10 שנים כמותרות, היום הוא המקובל. אנו, למרות מצבנו הכלכלי הרע במיוחד כתוצאה מהפילוג ומתנאים מקומיים שונים, ידענו לשמור על רמה נאותה בשטחי החיים המרכזיים. המדובר הוא בדיור, חינוך, הלבשה כלכלה ודאגה לחולים. נשארו סעיפי תקציב, בעיקר של אספקה –קטנה וחופש שנתי, בהם לא עלה בידינו להדביק את ההתייקרות. שומה עלינו לחפש דרכים שיאפשרו לנו שיפורים גם בסעיפים אלה אך ברור שכל העלאה בתקציבי ההוצאות מוכרחה להיות מלווה בהגדלת ההכנסות. אינני רוצה להיכנס עכשיו לשאלות כלכליות, למרות הקשר הבלתי אמצעי בינן ובין שאלות ארגוניות חברתיות.
בהזדמנות זו כדאי להזכיר כי בעקבות תכניות המשק קיימנו שורה של דיונים. נעשו ניסיונות רציניים לחשוף את נקודות התורפה של משקנו. גם ביקשנו עזרת גורמי חוץ לניתוח מצבנו. בכמה שטחים התחלנו להוציא מסקנות אבל עוד רבה הדרך לתיקון פני הדברים.
בית וינה, שהוקם לפני מספר שנים, ממלא תפקיד חברתי ותרבותי ממעלה ראשונה. הגיע הזמן להשלים את הבניין: לסגור את פתחיו, לרצפו, ולהפכו לאולם ציבורי הראוי לשמו. קהילת וינה התחייבה להעמיד לרשות המפעל סכומים נוספים.את הנותר נצטרך אנחנו לקבל על עצמנו. נקדיש חלק מסכומי השילומים להשלמת הבניין. נזדמנו עוד הצעות העשויות לסייע לגמר הבניין. עלינו לשאוף לכך שאת חג הפסח כבר נחוג בבניין המושלם, שחשיבותו לחברתנו כה גדולה, ושיוסיף תפארת למחנה.
בעיית הבעיות העומדת לפנינו היא בעיית הדור הצעיר, חינוכו במוסדות החינוך ושילובו המלא בחיי המשק והחברה. דמות חברתנו, עתידה וגורלה ייקבעו ע"י הדור הצעיר. אנחנו מלווים את התהליך המבורך של חילוף משמרות בתקוות וחרדות כאחד. תקוות להמשך ההתחדשות, תיקון השגיאות והרחבת המפעל. ובחרדה פן לא ידענו לתת לידיהם את הכלים הדרושים למילוי הדרישות. המבחן אינו רק של בית ספרנו - יכולתו החינוכית של הקיבוץ נבחנת. הידענו להנחיל מטען רעיוני מספיק לבנינו. והרגשת האחריות התנועתית?
בצדק ערערו חברים על הנוהג של קבלה אוטומטית של בנינו לחברות. הדיון על מועד קבלת הבנים וצורתה מוכרח למצוא את מקומו באסיפות השנתיות האלה.
בהשתלבות הבנים מיועד תפקיד רב ערך לוועדת ההשתלמויות. עליה להיות יוזמת ומדרבנת המתאמת את צרכיו הרבים של משקנו עם היצר הטבעי להשכלה. על הוועדה לכוון את הנהירה אחרי לימודים לאפיק שיקדם את חברתנו ולא יפגע בה.
אוסיף מלים על שנת שרות. לא תמיד יודעים אנו להוציא את הבן למילוי חובתו התנועתית מיד עם שובו מהצבא. הוא נכנס לענף, ונעשה חיוני בעבודה, ואחרי זמן קצר רק בקושי אפשר לשחררו. יש ללמוד מכך ולאפשר לבנינו להגשים את החלטת התנועה.
האסיפה עסקה לא פעם בשאלות חינוך, בדיון על בית ספרנו, מבנהו ומגמותיו. רק לפני חצי שנה הוקדשה שורת אסיפות לנושא זה. אך לא סיכמנו. נערך דיון על חברת הילדים, בו הודגשה חשיבותה הגדולה בבית חינוך קיבוצי, אך לא השכלנו והוציא מסקנות. וגם לא פתרנו את שאלת ההדרכה. עדיין לא קבענו עמדה חד משמעית בשאלת תעודת הבגרות, ובכלל לא מצאנו מענה ברור לשאלת מגמות בית הספר שלנו. על הנהלת בבית הספר להכין הצעות ולהביאן בפני הציבור במסגרת אסיפות אלו. אי בהירות והתפתחות סטיכית בעייני חינוך בנפשנו הם.
אנו נמצאים בתקופה של שינויים גדולים. בפנים הקיבוץ ובעולם הסובב אותו קיים ערעור רציני על ערכים שהיו מקובלים, מוסכמות הופכות פרובלמות. לחברה מהפכנית כקיבוץ אסור להיות משקיף פסיבי, הנסחף עם הזרם. שומה עלינו להיות יוזמים ופעילים ולבדוק באופן מתמיד את דרכנו.עלינו לשפר את הכלים שלנו ולחזק את יסודותינו. נצטרך להשקיע הרבה מאמץ ומחשבה כדי לקיים את עניינינו בשטח החברתי, הארגוני והמשקי גם יחד.