נוסח חדש להגדה של פסח / בארי צימרמן 2002
בתוכנו מס.815 22.2.2002
אב הסדר (בסמכותיות משכנעת):
שני פסחים יש לנו
במקורות
אחד קרוי "פסח מצרים"
השני – "פסח דורות"
"פסח מצרים" היה חד-פעמי
בלילה בו נפרדנו מפרעה
ומאז ועד עתה, מדי שנה,
יש לנו "פסח דורות".
והנה זכינו, יושבי הגבעה,
והגענו
לפסח חד-פעמי
"פסח מצרים" שלנו!
קריין א (בחגיגיות):
היום אנו יוצאים
אנו וטפנו
משעבור השותפות
אל חרות הפרטתנו
לא עוד נהיה עבדים
לצרכי אחרים
לא עוד נחשוש
מ"מה שאומרים"
קריין ב' (בהתמוגגות):
סוף סוף כל אחד יודע
מה מחירו
מי עובד ביבשה
ומי שוקע כפרעה
קריין ג': (ברטט)
איך בזבזנו שנותינו לשווא
איך הבנו רק עכשיו
שהחשבון לא רק עובר
החשבון גם שב
קריין א' ( מניף קערת הפסח בדרמטיות)
הא לחמא
שאכלו אבותינו
עכשיו נשלמה
במיטב מעותינו
קריין ב' (בששון):
הו בקבוק השמן
השמן המזוקק
הוא במעבדות ההפרטה
נבדק
ויש בו A ו C ו D
השמן שמן סויה איחודי
אב הסדר (באיטיות עוטת הוד):
עבדים היינו לחלום עגום
שקבלנו בירושה,
משהו היה פגום
בתורשה
כבר בהתחלה הייתה אוושה
בלב
ועכשיו, ברוך השם
ההתקף
קריינית ג' (בעליצות מירבית):
"לא אל שכר הלב פתוח"
שרנו אי פעם בארבעה קולות
לב אחד נסדק, לב שני שתק
כבר לא שרים היום במקהלות.
אב הסדר (בהדרת כבוד):
אני עומד על מדרגת שכר
ומביט סביבי
היום אני יוצא
בחודש האביב
קריינית ד': (בעון מפוכח)
בכל דור ודור חייב קיבוץ
לראות עצמו במראה
להבין אם זה הזמן לנחיתה
או שמא זמן ההמראה
כי זמן שווה כסף, כסף שווה זמן
מה שהיה כבר היה מזמן
ועכשיו מה יש? יש מזומן
ולכל אחד סיכוי שווה למצוא אפיקומן
קריין א' (ברגש עמוק):
מעל המגדל סביב אשקיפה
גגות אדומים, גבעה פורחת
קהילה אחרת פה נצור
נחיה לבד ונרגיש ביחד
ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים,
כולנו יודעים את ההמשך
מצווה עלינו להפריט, לתמחר
ולשייך.
קריין ב: (בנימה קרבית):
אני שייך לי ואתה שייך לך
פעם היינו שייכים למשפחה
אבל עכשיו המשפחה נשפכה
אני שייך לי ואתה שייך לך
פעם הייתי גנה ואתה היית דחליל
אתה היית תווים ואני הייתי חליל
עכשיו יש לי שן ואני קצת נושך
ולכן בואו ונמשיך לשייך
קריינית ג'ף (בעדינות מירבית)
חצי הדשא שלך וחצי שלי
לך צד ימין ולי השמאלי
לי הקצף ולך הגלים
לי האלבום ולך הבולים
אב הסדר (מסכם באופטימיות זהירה)
שבואו נפרד, נעשה את זה יפה,
אתה תביא כפית אני אביא קפה
אתה תביא מצה אני אביא מרור
ושוב הים יסוב לאחור
הרים ירקדו כאלים
וגבעות כבני צאן
אמן ואמן
כן יהא רצון.
בארי צימרמן
22.2.2002