הרהורים על בית וינה – 1964 / אלכס קסטן
*הוקלד לאחרונה על ידי מרים ארזי כחלק מפרויקט של הארכיון. "מסתכלים אחורה, לומדים את ההווה ומתכננים את העתיד…"
ההחלטה החשובה לסיים את בניית בית וינה בכספנו, עשויה לשנות את יחס החברה למפעל חשוב זה ולחזק את הרגשת אחריותה כלפיו. עד כה היה זה בנין שניתן לנו, מעין מתנה, מעטים הצטרפו
או צורפו לחוג שקבע פרטי צורתו ודרכי ביצוע. ההחלטה עוררה בי הרהורים על גיבוש התכנית, על תוצאות התכנון, על ערך הבית בשביל החברה ועל אפשרויות השלמת המפעל.
מלכתחילה עמדה השאלה החשובה: למה ישמש האולם? ברור היה שעליו לשמש מטרות רבות: להוות מקום כינוס לאירועים חברתיים, מסיבות ומופעים. מלכתחילה חיפשו יעדים רבים בשטחים שונים של פעולות החברה.
בתחילה הוגשה תכנית ענק – אולם בן 3,000 מקומות, ולא מעט וויכוחים התנהלו סביבה. בתכנית השנייה הופיע מבנה תת-קרקעי, אולם ויד-זיכרון למשהו. בתכנית השלישית והאחרונה תוכנן אולם, כחלק ממרכז חברתי, בשכנות בית התרבות ואז ביניהם רחבה מרוצפת. ליד האולם – מבנה נוסף לפעולות חברתיות שונות.
הוויכוחים המייגעים היו בעיקר על ממדיו של הבניין ועל ייעודו. היו חברים שדרשו גודל מכסימלי, והצביעו על הצורך לערוך בו את סדרי הפסח ומסיבות גדולות אחרות, ליד שולחנות ארוכים-ערוכים וכן ועידות, פעולות אזוריות ועוד. היו חברים שהיו בעד גודל מינימאלי, דרשו להתחשב בפעולות החברה בלבד, המחייבות מסגרת נאותה.
היום עומד הבניין על תילו. אפשר להגיד כך גם מבחינת העמדתו בטופוגרפיה של יישובנו. צורתו רבת רושם. הרעיון הארכיטקטוני מבטא מעין אוהל בטון גדול. האולם נאה מבפנים ומבחוץ. חיתוכו אורגינאלי, בהיותו חפור בתוך הקרקע ומתרומם על ידי כך לגובה מינימאלי ולממדים המתאימים לסביבתו. הטיפול בקירות פשוט ומעניין והשקיפות תהיה מוצדקת יותר כשיהיה גינון מטופל סביבו. בהמשכו, אפשר להגיד מאחוריו, או לפני שעריו – הרחבה המרוצפת, בינתיים בצורתה הגולמית.
האולם עדיין עומד במערומיו, ללא ציפויים, ללא במה סגורה, ללא צבע ותאורה. מדאיגה בעיית האקוסטיקה, והשאלה היא אם ללא השקעת אמצעים טכניים מסובכים יהיה האולם שימושי, הן לתיאטרון והן לשמיעת נאום ולמסיבות עם. כמובן שבדיקה זו אפשרית רק בשלב מוגמר, אחרי שיתווספו ציפויים, חומרים מחזקים, אשר מעשירים ומווסתים את הקולות.
האם הושג הרצוי לנו? האם הוקם אולם שאפשרויות השימוש רבות?
והכוונה אינה רק כמותית אלא גם איכותית: האם משמש האולם גם מסגרת נאה לתפקידים השונים שעליו למלא? חושש אני שבכך לא הצלחנו, כפי שיכולנו להצליח. ברוב המסיבות ופעולות החברה, שהתקיימו לאחרונה – והיא הייתה עשירה בפעולות מעל הרגיל, לא נמשכו המארגנים לערכם באולם. הופסקו כמה ניסיונות לחגוג באולם מסיבות חגים, להשמיע קונצרטים וכן הרצאות ומופעים של בודדים ואזכרות. מעדיפים את חדר האכילה, למרות אי-התאמתו המובהקת ורהיטיו המפריעים. במסיבות שונות הובלטה הרגשת ריקנותו של האולם וריחוק המציגים מן הקהל. מסיבות של כל העם, כפורים, לא התאקלמו כאן. והצגות הקולנוע – עבורם בוודאי לא היה צורך באולם כה גדול. כשלון גדול ראשון אני רואה בכך שאת אספות החברה נצטרך תמיד לקיים בחדר האוכל, וזו הרי הפגישה הסדירה והקבועה של החברה.
אין בדעתי להשחיר את התמונה. נכון שהיו הרבה מסיבות נאות בבית וינה, ונקווה שתרבינה שמחותינו. אולם רוצה אני להבהיר, שמספר קטן של מסיבות חייב באמת שימוש באולם כה גדול, מעובדה זו נובעות מגרעותיו. הוא מתאים למסיבות המרכזות מספר רב של אורחים מבחוץ, הוא מתאים לסדרי פסח ולמסיבות כגון אלו, אבל אני שואל את עצמנו כמתכנני סדרי החיים שלנו: מה יהיה אחרי שנבנה את חדר האכילה שלנו – וזה יהיה מחר או מחרתיים – ובו כמובן יתנהלו סדרי פסח ושאר מסיבות שתהיינה ערוכות עם סעודה ליד שולחנות? ואז ניווכח שהיה מיותר המאמץ להתאים את האולם לצורה זו של מסיבות.
אין בדעתי לזלזל בעובדה שיש לנו היום אולם למסיבות אלו, אלא תוהה אני האם התכנון שלנו היה מחוכם, אם בחרנו בין היעדים עבורם ביקשנו משכן ומסגרת, את אלה הנכונים והחשובים, האם השיגה החברה תמורת ההשקעה הגדולה את המכשיר רב התועלת שביקשה.
מבני החברה, בהתאמתם לצרכים, הם מסמלים את כושרה לארגן את עצמה ואת פעולותיה החברתיות. בסגנונם – הם מסמלים את כושרה לגלם דמותה. מציאת קנה-המידה הנכון היא הבחינה הראשונה של תכנון נכון. ההשפעה בין החברה ובין מבניה היא הדדית ופועלת בשני הכיוונים. החברה בונה את מבניה – אבל אלה משפיעים על צורת פעולותיה, מעניקים סגנון וטעם לחיים היומיומיים והם עשויים לבסס ולהגביר את הרגשת הייחוד וגאוותה של החברה.
לב היישוב – מרכז חברתי תרבותי
לגבעת חיים אין עוד מבני-חברה רבים. אין מוסדות תרבות מובהקים. כספריה פתוחה וחדר- קריאה שקט, חדרי עיון ולימוד, אין חדרים לפעולות המוסדות ואין מקום לכינוס האסיפה. כך הפעולות מתנהלות במקומות בלתי מתאימים ובמפוזר, כך שאינם מורגשים.
איננו יכולים להתגאות בזה שקיימים שני מוסדות תרבות וחברה מסודרים – האחד המועדון והשני האולם הגדול. החסר מדאיג מאד. לא יתכן שהחברה לא תושפע מכך שלמעשה אינה מחזיקה ומפתחת מוסדות תרבות והשכלה בכלל, ומקדישה את כל מרצה ואת כל תקציב הפיתוח בשטח זה למפעל אחד, שיוסיף לה יוקרה אבל לא יהיה כלי שימושי די הצורך.
הישג חשוב הוא שבית-וינה נבנה במרכז, ליד המועדון ויש בשכנות רזרבות להשלמת המרכז.
על ריכוז כל מוסדות החברה, על יצירת "לב-היישוב", דובר לפני שנים בדיונים על בניית הנקודה. ההצעה הייתה לבנות את כל מוסדות החברה בקומפוזיציה ארכיטקטונית רצופה. מדובר על חדר האכילה, על מבני תרבות והשכלה, על מזכירות, חדרי ישיבות וכו'. ועל מבנה לאספקה קטנה ולצרכים יומיומיים דומים.
אז הועלתה גם ההצעה בדבר רחבה מרכזית קטנה, מרוצפת ומוקפת מבנים, המהווה חלל נוסף, אולם בלי גג. מוטיב זה עדיין לא קיים בקיבוצים, אבל ידוע באזור הים התיכון, מכיכר עירונית סגורה ועד ל"פטיו" של בית משפחה. הרחבה שלנו טרם נולדה. השטח המרוצף קושר בינתיים שני מבנים שאין דמיון ארכיטקטוני ביניהם ומשמש לחצייה בין מרחקים בלתי מוגדרים מצד אחד לקראת העלייה על הגבעה, מצד שני – מדרגות פאר לקראת – המטבח. ע"פ הצעה רעיונית שהועלתה, יש להעמיד מבנה ארוך מצידה הדרומי של הרחבה, בו ימצאו ספריה, מוסדות תרבות וחדרי ישיבות, ויתכן גם המזכירות. המבנה יסגור את הרחבה מצד זה, אבל ייתן עם זאת מעבר מוסדר אל העלייה הטופוגרפית. הוא ישתרע במקביל למועדון, עד קצה הרמה במערב. מצד צפון קיים המורד הטופוגרפי אל השטח שלפני חדר-האוכל והמזכירות. הצעתי היא ליעד שטח זה לחדר האוכל שעתיד לקום.
מה יתרונות הצעה זו?
תבוצע בזה קודם כל סגירת הצד הצפוני של מערך המרכז החברתי ויצורף בצורה ארכיטקטונית ברורה מבנה חשוב. יתרונה של ההצעה – בריכוז, בקרבת המבנים השכנים, בעיבוד הארכיטקטוני של קרבה זו. חדר האכילה יעמוד במפלס יותר נמוך, מבחינת הערכת המבנים המהווים את המרכז, יש ערך לעובדה ש-"עולים" מחדר האכילה לבניני התרבות. למדרגות הפאר תהיה מטרה גם כלפי מטה, הסיסטמה הארכיטקטונית תיסגר. גם מבחינה פונקציונאלית נראית ההצעה: הקשר אל המטבח תקין, המטבח עצמו ייעלם מעינינו ויידחק החוצה.
ההצעה הזו מועלית עכשיו, כדי לאפשר תכנון סדיר – גם בשלבים האקטואליים של עיבוד סביבות האולם. ואשר לבניין המועדון – יהיה צורך לשפצו לשנותו. הספרייה תצא, הכניסה למועדון תהיה דרך הדלת הקיימת מצד דרום והדלת הצפונית תחוסל.
הרחבה כשתהיה סגורה מכל צדדיה במבנים, תקבל את ממדיה האמיתיים ותתחיל לחיות. יש מקום לעצים מתאימים במקומות מובחרים ויש כאן מקום לרהיטים ממש: ספסלים, עמוד למודעות, פנסים ומעשי אומנות ופסלות. אלה צריכים להתרומם בצורות מעניינות – כגושי בטון מן הרחבה ולהוות גורם בחלוקת השטח וארגונו. וייוצרו מקומות, שטחים ומוקדים שיבקשו לצרף אליהם או לכסותם במעשי אומנות שחלקם לפחות יהיו מעשה ידי חברינו.
**מתכנני בית וינה: יצחק ישר ודן איתן, מתכנן המועדון: אלכס קסטן