מכתב גלוי מאת נירה פרינץ
מ"בתוכנו" 2005
הי חיים,
אני כותבת לך מכתב, והאמת שבזמן האחרון אני כמעט לא כותבת מכתבים, ובטח לא למי שנרצח לפני יותר משבעים שנה. תשאל, מה עובר עלי ככה ביום קיץ בהיר לשבת ולחשוב עליך ועוד לכתוב לך, כשאני יודעת שאין סיכוי שאקבל מכתב בחזרה.
כל העניין התחיל כשהשתתפתי באיזו משימת בר-מצווה השנה (כן, יש אצלנו מן מנהג שכזה "משימות בר מצווה"), וככה עלה הרעיון לכתוב לך מכתב ודרך המכתב לספר לילדי בר המצווה על מה שהיה פעם בקיבוץ. בסופו של דבר המכתב לא הוקרא והוא מתפרסם לראשונה בעלון הקיבוץ "בתוכנו". יש לנו מן עלון שכזה שיוצא אחת לחודש שמספר ומדווח, וגם מעלה כל מיני הגיגים של חברים.
תשמע חיים, אני לא יודעת אם כבר סיפרו לך, אבל אחרי שרצחו אותך הקימו את גבעת חיים ומאז כבר יש שתי גבעות חיים, אבל זה סיפור ארוך... אולי במכתב הבא אספר לך מה ולמה ואיך.
לאחרונה התחלנו לקרוא לקיבוץ 'קהילה', ואל תשאל למה, גם זה סיפור ארוך... ומה שהיה פעם 'מזכיר פנים' נקרא היום 'מנהל קהילה', ומה שפעם 'סידור עבודה' היום יש מושג כזה - 'משאבי אנוש'. באספת קיבוץ כבר לא נופלות מסרגות, ובטח גם לא החלטות... כמו כן תפקיד הגזבר הולך ונעלם. כן, כן, חיים, פשוט לא היית מאמין - כולנו מנהלים חשבונות בבנק.
לאחרונה צצו מושגים חדשים שבטוח לא השתמשת בהם לפני שבעים שנים, כמו: 'שיוך', 'פרצלציה', 'הפרטה', 'סליקה', 'מסלול צעירים', 'עצמאות כלכלית'.
מחסן הבגדים, חדר האוכל, מכבסה, מתפרה, פעוטונים - הכל נשאר כמו שהיה, אבל עם שינויים קלים.
'מסיבות ליל שבת', 'קבלת שבת', 'ארוחת ארבע', 'שבוע הבראה', ו'במקום', גם הם מושגים מהעבר, ו'לינה משפחתית' זאת תערוכה בהלנה רובינשטיין בתל אביב (מומלץ בחום).
תשמע חיים, יכולתי להמשיך ולכתוב לך ולספר, אבל, זה הרגע שצריך להיפרד ולומר שלום, ועם יזדמן לך לקפוץ לאיזור אני מגבעת חיים איחוד - פנייה שמאלה, ותיזהר בצומת!
כשתגיע לקיבוץ, אם תגיע, קשה לי להאמין, תקפוץ למזכירות ותראה שבחדר העגול תלוי על הקיר פורטרט שלך שצייר פנחס ליטווינובסקי (את המידע על שם הצייר העבירה לי האוצרת של הגלריה). והנה, בלי שידעת, היית שותף סמוי להרבה החלטות שנפלו בישיבות ודיונים אינסופיים, חלקם אפילו דיסקרטיים...
רציתי עוד לספר לך שיש לי ולחברתי חנוש חנות יד שניה "מולהלול", ושם מצאתי את הספר של שבתאי טבת "רצח ארלוזרוב". קראתי חלק מן הספר ואהבתי את הקטע שהלכת לטייל עם אשתך סימה בלילה בסבבה על חוף הים בתל אביב, חבל, ממש חבל, שככה הסתיים העניין. אצלנו, החברים נוהגים גם כן לצעוד לאורך החוף, בית ינאי נראה לי מקום בטוח
היה שלום, ד"ר חיים ארלוזרוב,
ממני, נירה
(מצטרף גם יוני בעלי, שקרא את המכתב ואהב את הרעיון.)