סיפורו של מקום - מגדל המים מאת דן שגיא

מבתוכנו 2004

מגדל המים - אחד מסמליו של הקיבוץ, היה המבנה הציבורי הראשון שנבנה כולו מאבן. הוא נבנה בשנתיים הראשונות של הקיבוץ, והיה ועודנו המבנה הגבוה ביותר בקיבוץ.

מגדל המים מורכב משני מיכלי בטון, המשמשים את הקיבוץ לצורכי שתייה והשקייה, והמים אליו סופקו במשך שנים רבות מבארות הקיבוץ. ואיך לא להזכיר גם את דמותו של זיגי קאול ז"ל בהזדמנות זו, שהיה "מר מים" של הקיבוץ מאז היווסדו.

בשנים הראשונות יכולת לעלות על המגדל ולראות 360 מעלות מסביב את נופו של עמק חפר, את רכס הכורכר שעליו בנויים המושבים כפר הרואה ואלישיב, את הים התיכון במערב, ואת הרי השומרון והערים הערביות בקעה אל-גרביה וג'ת במזרח. בצפון, ביום בהיר, נראה החרמון וכיפתו המושלגת ביחד עם המדרונות המערביים של הכרמל.

על הבריכה הנמוכה, מאגר המים הגדול, נבנה חדר, שלימים שימש כאכסניה לכמה וכמה מוסדות: בראשית הוא היה הספריה הראשונה של הקיבוץ, לאחר מכן היה למקום מושבו הראשון של בית ספר 'שפרירים', ולאחר מכן היה הסטודיו לציור של רבקה קראוס ז"ל, כשהיתה עדיין מסוגלת לטפס במדרגות המגדל. בשנים האחרונות, בעצם עד לפני חודש, היה המרכז לשידורי הווידאו והטלוויזיה.

היו לו עוד תפקידים, למגדל, בגלל גובהו הונפו עליו תמיד דגלי הלאום והמעמד בימי חג, ובחנוכה הודלקה בו חנוכיה גדולה, שראו אותה למרחוק.

השנים חלפו, העצים שמסביב לבריכה צמחו וגבהו, על גג הבריכה הגדולה הוצבו הצלחות לקליטת שידורים מלווינים, והאפשרות לעלות על המגדל הלכה ונעלמה. המגדל נבלע בתוך צמרות העצים וכמעט ואינו נראה, נעלם. הוא עטוף בירק ובמגרשי חניה מסביב, ונדמה כי אין איש מבקרו וזוכר לו את ימיו הראשונים.

נדמה לי, שצריך וגם ראוי, שנדאג לשמרו כמקום מרכזי ביישובנו, בעזרת תחזוקה ותאורה הולמת. כדאי יהיה גם להוסיף שלט קטן שבו יוזכרו דייריו הקודמים, כדי שגם הדורות בעתיד ידעו את עברו, וכך נזכה להחזיר עטרה ליושנה, והמגדל ישוב לתפוס את מקומו בנוף הקיבוץ.