אולפן לעברית / מרים ארזי
בתוכנו עלון מספר 917 9.3.2012
בשנים 1958-1964 יסדתי, ריכזתי ולימדתי באולפן לעברית. כל חצי שנה התחלף מחזור. אני לימדתי עשרה מחזורים, ולאחר מכן היו עוד מחזורים רבים של האולפן במשך שנים רבות. אזור האולפן היה בשכונת צריפים בסמוך לבריכת השחייה, ומאוחר יותר נבנו בתי הקומתיים ליד מחסן המשק.
לאופלן הגיעו עולים חדשים אשר נשלחו ע"י הסוכנות היהודית. עולים אלה היו בעיקר מארצות מצוקה ורובם עלו לארץ ללא בני משפחתם. וכן היו ה"תיירים", רובם יהודים מארצות הרווחה אשר רצו להכיר את חיי הארץ ובעיקר את הקבוץ. בכל מחזור היו שתי כיתות אשר למדו בוקר/צהריים לסירוגין. לכל מחזור היו שני מורים ומטפלת אשר דאגה לצרכיהם האישיים כמו ביגוד, טיפול בחדרים, דואר, כביסה וכו'.
בסיום המחזור השני, בשנת 1959, כתבתי סיכום ביומן. בקטע זה נכללו עובדות ובעיות אשר חזרו במשך כל האולפנים לאורך שנים:
גם מחזור זה, בדומה למחזור הראשון, היה מורכב משני יסודות: עולים ותיירים. שילוב זה הינו טוב מאד להעלאת רמתה של הכתה, אם-כי קשה מאד למצוא את הסינתזה ואת הדרך למיזוג. בדרך כלל, העולים אשר לומדים למען מטרה מסוימת, משקיעים יותר התמדה ומרץ, ביודעם שעתידם והיקלטותם בארץ תלויים בתוצאות לימודיהם באולפן. לעומת זאת התיירים רואים את האולפן כתקופת בילוי, תקופה אשר עוברת בלי השקעת מאמץ מיוחד.
עלי לציין בסיפוק שני דברים אשר השתנו מאד בהשוואה לאולפן הראשון. הדבר הראשון קשור בתלמידי האולפן ויחסם לעבודה. יודעים הם את ערך העבודה, ומבינים הם שלקיחת חופש מחוץ למניין גוררת אחריה "החזרת ימי עבודה". יחסם לעבודה בכלל מתבטא גם בגישתם לעבודה בשבתות. בדרך כלל היו יותר חברים שרצו לעבוד מאשר מקומות עבודה פנויים בשבתות. התלונות על עבודת תלמידי האולפן פחתו, ולא פעם נשמעים הדים חיוביים.
מצד שני ברצוני לציין לטובה את יחסם של חברי המשק אשר השתנה מאד לעומת היחס כלפי האולפן הראשון. לדעתי, יש לזקוף זאת לא במעט לזכות מסיבת הסיום של האולפן הקודם אשר הרסה מחיצות ופיזרה חששות. ואולי גם בזכות מספר אנשים במחזור זה, אשר מטבעם להתיידד מהר ולקשור קשרים, נעלמה כמעט כליל ההכללה מצד חברי המשק כלפי האולפן. אם לחיוב ואם לשלילה. נוצרו קשרים לא מעטים בין חברי המשק והאולפן, ואף נקשרו קשרים עם בני המשק. כמו כן שימש האולפן קשר בין מספר תיירים אשר באו בתקופה זו לביקור בקבוץ.
לסיכום: המטרות העיקריות הושגו. התלמידים היוצאים שולטים בשפת היום-יום, קוראים עיתון עברי, ויודעים את הנעשה בארץ בהווה ובעבר. התעוררה בקרבם זיקה לארץ ואף למעשה החלוצי. לא ניסינו (למרות תעמולת הבחירות), להעלים את הקשיים העומדים בפני כל אדם המתחיל את חייו מחדש, אך יודעים הם את סיבות הקשיים ומכירים בהכרח של מאמץ משותף, כדי להתגבר עליהם. בטוחני שיוצאים הם מן האולפן כשברשותם מטען אשר יהפכם לאזרחים מועילים במדינה.