מועדון לחבר קווים לדמותו יולי 1999
מועדון לחבר קווים לדמותו יולי 1999
בראשית קראו לו: "בית התרבות ע"ש חיים ארלוזרוב"
"וכך נחשל ברית אחווה וחברות לשם מימוש המטרה המשותפת"
הכל יודעים, כי גם לבית תרבות ביוגרפיה משלו. בית תרבות אינו בית סתם כאחד הבתים. בית תרבות הוא "יצור חי" שיש לו תקופת ילדות ושנות התבגרות. יש לו דמות ואופי משלו. זהו בנין שהותווה לו והוטל עליו ייעוד. לכל מוסד תרבות קווים וצללים אופייניים לו שאינם ניתנים לפעמים להגדרה, למישוש. אותם אפשר רק לחוש.
קווים וצלילים אלה מציינים את המיחדו והמבדילו מן השאר, וזהו המטביע את חותמו על הבית. ולמיוחד הזה יש לגשת בחרדה וביראת כבוד. האם לא נבליע רגש זה בהמולת החולין? האם לא נהפכו לנלעג? האמנם מהווה בית התרבות צורך נפשי חיוני שבלעדיו אין לנו קיום?
אני רוצה לקוות שכך הדבר, כי לולא זאת אין כל הצדקה מוסרית לבנייתם של כל הדירות המפוארות לנוחיותנו ולרווחתנו היום-יומית.
רק פעולת תרבות והסברה מאורגנת ומתמדת מצדיקה את התפשטותנו. רק חיי רוח מפותחים יקנו הכרה והערכה למשקנו; כי מלבד דאגותינו לענייני יום-יום, הרי רק הפעולה החינוכית והתרבותית מהווה בוחן ומודד חשוב ביותר לחומר האנושי שלנו. לפי עניות דעתי צריך, "בית-ארלוזורוב" שלנו לשמש מקום מרגוע ומרכז חינוכי לאנשינו, אחר יום עמל חדגוני ואפור על דאגותיו הקטנות והגדולות. בנין זה צריך לשמש בית מועד לחברינו מכל השכבות והחוגים, פתוח לכל באי משקנו והמתחנכים בו כאחד: לוותיק, ל"צבר" הצעיר, ולעולה החדש הבא אלינו. מלא רצון טוב ושאיפות נעלות להסתופף בצל קורתנו ולשתף את עצמו בחיינו הכלכליים והרוחניים.
וכך, נחשלה ברית אחווה וחברות לשם מימוש המטרה המשותפת ולשם ביצוע התפקיד שלנו. ואמנם ההצלחה תלויה בחברים, בכולנו. אם נזניח את הפעולה ואם נזלזל בה הרי אנו נהרוס במו ידינו את המשך התפתחותנו. עלינו להתאזר, היום יותר מבכל זמן אחר, בביטחון עצמי, בפשטות ובראייה ריאלית. ואם נשים לנו את כל זה לקו, נתגבר על המכשולים.
הנני מאמין שיריית אבן הפינה לבניין על שמו של מנהיגנו הדגול והבלתי נשכח חיים ארלוזורוב, משמעותה בשבילנו עמוקה וסמלית והיא חדורה עמוק בחברתנו. זכרה לא יעומם וכבודה לא יחולל
א. ריכשטיידט, "בתוכנו" 4.6.1954
בניית המועדון
אחד הדברים בשטח הבניה הצריכים לעניין את הציבור הוא בלי ספק בנית המרכז החברתי. מערכת הבניינים הזאת משמשת צרכים אמיתיים ונעלים של החברה, ואם נצליח בבנייתם הם יהוו מסגרת נאה לפעולות השונות ויטפחו במידה לא מעטה את הטעם הטוב ויעזרו לעצב את דמות החברה.
כשהתחלנו בדיונים לפני שנה, פורטו הדרישות הפרוגרמטיות, והועדה שליוותה את עבודת התכנון אישרה את החלקים כדלקמן:
1) למזכירות, מרכז טלפון, אינפורמציה ואף קריאת עיתון חטופה.
2) לישיבות הועדות, לאספות (פרלמנט).
3) לתיאטרון, קולנוע, קונצרט, חגיגות, ריקודים, ולכל הפעולות הדורשות אולם או כיכר גדולה או בינונית.
4) לפעולות של חוגים מצומצמים ושל בודדים: חוג דרמטי, תזמורת, מקהלה, כמו-כן הצגות בפני חוג מצומצם, הדורשים מבנה קטן עד בינוני.
5) למסיבה קטנה, מועדון, מזנון.
6) לפעולה אמנותית, מקום לתערוכות, ללימוד ולפעולה.
7) מקום לאוספים על נושאים שונים, זמניים וקבועים.
8) לחדר-קריאה ועיון, ספריה וארכיון.
9) מוסד שעליו ייוחד שמו של חיים ארלוזרוב.
לנושאים האלה על המתכנן להציע מערכת מבנים מגודל שונה, המצרפת נושאים ומפזרת פעולות העלולות להפריע זו לזו. התוכנית צריכה לשמש ליחידים, לקבוצות ולציבור כולו, והיא צריכה להיות מותאמת לגילים השונים של אוכלוסיית היישוב. הפעולות כוללות משחק, מרגוע והתעסקות רצינית, המרכז הוא סמל לחברה ואובייקט לגאוותה, לכן יש לתת לו הדגשה ארכיטקטונית.
מגמת התוכנית היא לרכז את כל בניני החברה וליצור מין "לב הקבוצה". נר לנו אותו ניסיון אנושי כביר שנצטבר אצל כמה עמים בתקופות שונות, שכמה מהם מהווים ערכים ארכיטקטוניים ותרבותיים העשויים להיות לתועלת לנו.
אלכס קשטן, "בתוכנו",4.4.1954
"משום נטיעת עץ דעת בתוכנו"
לא היתה לנו כוונה לפתוח את בית התרבות בט"ו בשבט דווקא. מקרה הוא שיום הפתיחה חל בראש השנה לאילנות, ביום הנטיעה. אך יהא לנו הדבר לסמל. תהא נא לנו פתיחת בית התרבות משום נטיעת עץ דעת בתוכנו. ויהיה הבית הזה בית נטע לשתילי ערכים יהודיים אנושיים שהביאונו לבניית ביתנו הקיבוצי. וכשם שהעץ ששתלנו מאז עלינו על הגבעה הזאת שינה את הנוף סביבנו וייפה אותו, כן ייפה הבית הזה שהקמנו לתפארת את נוף רוחנו, ויניב פרי כאשר הניבו העצים שנטענו.
לא היינו נאמנים די למסורת אבותינו שהיו מקדימים בבניית בתי כנסיות ובתי מדרשות בכל קהילה יהודית מתהווה. הם היו בונים בית לאלוהיהם בעודם יושבים בתוך הידיעה. אנו לא כן עשינו. דאגנו לשיכונים, לרכוש הדומם, לחי ולאדם - לותיק וללא ותיק. רק ותיק הותיקים - הרוח - נשאר מחוסר בית. עד היום לא היה לנו בית להתכנס בו לצרכי תרבות. טוב שלא הפרזנו בדחיית הבניה וטרם מלאו ארבע שנים לירית אבן הפינה ליישובנו מתנוסס אצלנו בית לתפארה, שאנו פותחים אותו היום.
נודה לחברינו שנתנו מכוחם להקמת הבית, ובראש וראשונה לחברנו יצחק פניגר, שהשקיע מאמצים רבים לריכוז אמצעים לבניה, ולחברנו אלכס קסטן שתכנן את הבית ועשה אותו כליל תפארת. מאמינים אנו שלא נצטרך לדחוק את קירות הבית ועוד נפרוץ מזרחה ומערבה ודרומה ונציב עוד ועוד קירות כדי סיפוק כל צרכי הרוח שלנו.
וטוב שאנו פותחים את בית התרבות שלנו לא בתוצרת חוץ, אלא בתערוכה של מעשי יצירה של חברינו השוקדים על מלאכה זה שלוש שנים באהבה רבה ובלהט. ראויים הם חברינו אלה להערצה, לעידוד ולתמיכה של כל חברתנו, כי על כן עתיד הוא המכחול שבידם להוסיף תגים ליריעתנו.
יהא הבית הזה הנישא על הגבעה, צופה עלינו ונשקף מאציל עלינו ונאצל מאתנו. יהמו שבילי הגבעה באי הבית הזה, להתבסם בו בדברי תורה אחרי יומם. יהא הבית הזה בית יוצר לערכים אנושיים, יהודיים, קיבוציים, הנותנים טעם לחיי ולמפעלנו.
יהודה ארז, "בתוכנו" 3.2.1956
מ"בית התרבות" "למועדון חברים"
אם נתבונן בהתפתחות החיים החברתיים בקיבוצנו במשך השנים האחרונות, ניווכח שהצלחנו יותר בפתרון שאלות הפרט מאשר בשאלות הכלל הקיבוצי, הרימונו במידה ניכרת את רמת הדיור לרובו הגדול של חברינו, מצאנו דרכים חדשות להספקת הצרכים השוטפים כמו הלבשה או הספקה קטנה, אבל לא התקדמנו כלל ביצירת מגע חברתי מתמיד בחברתנו המפוצלת מאד לפי מקומות עבודה של חברים ולפי עבודתם, לפי גילם ולפי מוצאם.
חדר האכילה שלנו חדל להיות מקום מפגש לחברה, וחדר התרבות בתפקידו של אולם קריאה מעולם לא שימש מקום מפגש חברתי. החיים החברתיים מתפצלים יותר ויותר לחוגים קטנים ואקסקלוסיביים של שותי תה או קפה בצוותא אגב סקירה על המתרחש ביישוב מתוך אספקלריה ביקורתית חופשית.
"תנועת המועדונים" המקיפה כיום את התנועה הקיבוצית על כל זרמיה, מציעה פתרון לשאלה זו. מועדון החברים, בו יוכל כל חבר להיפגש עם חברים אחרים בצורה תרבותית ונוחה - ולא רק עם חוגו הוא - יוכל לשמש לחידוש המגע בין חברתנו המפוצלת. במועדון ימצא החבר הזדמנות להיפגש עם חברים אחרים, שמעולם לא "הזמין" אותם לחדרו ויתברר שחברתנו הגדולה היא הרבה יותר מעניינת משנדמה לו כיום. המועדון יתרום לחיסול מחיצות מדומות רבות הקיימות כיום בין חברינו. הקפה, העיתונות והתקליטים יהוו רקע לפגישה חברתית מחודשת. המועדון אינו בא במקום פעולה תרבותית עצמאית של חוגים, הרצאות ומסיבות המשק. גם בשטחים אלה אנו מפגרים מאד אחרי הנדרש והאפשרי.
אבל יש לקוות שמועדוננו, העומד להיפתח בשבועות הקרובים, יתרום את תרומתו - כמו בקיבוצים אחרים - לחיזוק הקשר החברתי הבלתי אמצעי בין חבר לחבר.
יוסף הורוויץ, בתוכנו
שינוי יעדים
פינדה שפע הציג את שאלת הקמתו של "מועדון לחברים". לפי ההצעה צריך המועדון לשמש
מקום מפגש לחברים. זה זמן רב זקוקה החברה למקום מפגש מחוץ לחדר האוכל. היות וחדרי הקריאה לסוגיהם לא הצליחו7 המשקים וגם במשקנו, הרי יש להכניס שינויים מרחיקי לכת. במועדון יימצא מחוץ לעיתונים((ודרושים עיתונים רבים)גם משחקים (שח ועוד), ומזנון.
לפי דברי הפותח יחייב הדבר את החברים להפריש מהסכומים העומדים לרשותם להוצאותיהם, סכומים קטנים להחזקת המזנון. מלבד זאת יש צורך בהשקעה לא גדולה לסידור הדלפק ולריהוט נוסף. המועדון מקומו בבית התרבות, אך אין זה צריך להפריע להמשך הפעולו7ת הנעשות עתה בבית התרבות. דברי הפותח עוררו ויכוח ער וממושך. חברים נגעו גם בצד הפרינציפיוני: הם התנגדו להקמת בית קפה שנוסחו עירוני, אך לא התנגדו למועדון שעיקר ייעודו חדר קריאה וחדר מפגשים לחברים. היו גם חברים שהתנגדו להשתתפות החברים בהחזקת המזנון
חברים אחרים הציעו הצעות להקמת המועדון לאו דווקא בבית התרבות. הם הציעו מקומות אחרים. כמעט שלא היתה התנגדות לעצם ההצעה להקים את המועדון. בוויכוח השתתפו: שרי, גדעון ליבר, אלי ורפל, דב רשב"ם, מרים ארזי, אורי לברון, ראובן הישראלי, חוה שפע, יצחק פניגר, אליעזר ארזי, גדי גיל. לוויכוח נרשמו עוד חברים ומשום כך נדחה הסיכום לאסיפה הבאה.
בתוכנו, 7.1.1958
לשבת בנוחיות ליד ספל קפה ולקרוא
האם אין זה חלום? ישנם כל הסימנים שאנו קרבים להגשמת חלום נושן זה. ברשימה שמתפרסמת בגיליון זה כלול חומר קריאה מכל שטחי חיינו, המשקי והמדיני, הטכני והמדעי, התנועתי והחינוכי, האמנותי והספורטיבי. תקנון המועדון לא יופר אם מן-דהוא יביא עימו ספר ויקרא להנאתו. בשטח הנוחיות ישנה הבנה מלאה לדרישות (ההולכות וגדלות) ביחס לישיבה טובה ונכונה (על-פי המלצות האורתופדית) ואם גם נצליח בהכנת קפה מעולה והגשתו - דבר שאין להטיל בו ספק - הגשמנו דבר אשר כה שאפנו אליו.
השתתפות בישיבות - לא כפיה כי אם תענוג
מועדון החברים מזמין את כל הועדות לקיים בתוכו את ישיבותיהן. לשם כך הוקצה להן פינה שקטה וסגורה במחיצה, בתנאי שחברי הועדה לא יפריעו למהלך התקין והשקט של סדרי המועדון. סידור כזה עתיד להקל בהרבה על פעילות הועדות, אשר סבלו עד כה מחוסר מקום מתאים להתכנסותן, דבר אשר היה לא פעם אחד הגורמים לכישלון. בהם בדממה, בשקט...
לדפדף בספרי אמנות
תענוג הוא לבני אדם רבים. עיסוק זה משרה בנו מרוח היצירה הברוכה בכל הדורות ומכל העמים. לעיתים אנו זקוקים להתכנסות בתוך תוכנו עם אחת מיצירות האמנות, ותוך הסתכלות בפסלים עתיקים או ציורים נצחיים נינפש לאחר יום חולין.
עד כה סבלנו מהעדר ספריה מרכזית על אף העובדה שלחברים רבים אוסף לא מבוטל של ספרים מסוג זה. מתוך מגמה ברורה לשנות מצב זה החליט החוג לציור לפתוח באיסוף ספרים וחוברות הדנים בנושא האמנות ולהעמידם לרשות המעיינים הפוטנציאליים במועדון. חלק מהאוסף יוקדש למטרת ההחלפה כספרי ספריה. נבקש גם בדרך זאת לסייע לחברי החוג במאמציהם.
"בקיץ יש לנו תוספת מקום בגינה"
במועדון יש כיום כ-60 מקומות ישיבה. בערב רגיל מבקרים בו 120 עד 150 חברים. (בקיץ עד 200 חברים, אך בקיץ יש לנו "תוספת" מקום בגינה, ב\שבה אין ריצוף מתאים, וגם הריהוט הוא לא נוח, היתרון היחידי שיש בה: קצת רומנטיות...)
בניגוד למרבית הקיבוצים אנחנו מאפשרים כניסה חופשית לכל תושבי המקום - חברים, אולפן, תיירים, של"ת ואף אורחים. לפי דעתי זה בהחלט בסדר, כי צריך להיות מקום אחד שבו תוכל להיות פגישה חברתית, שבו אפשר להיפגש ולשבת ביחד, ולהכיר אלו את אלו.
נוסף לזה, נראה לי שדווקא לאנשים שאין להם דירות מסודרות כמו לנו, ואין להם חומר קריאה מספק, צריך לאפשר בילוי נעים בערבים, לאחר יום עבודה, שאינם רגילים לו, לאפשר להם מגע רחב יותר עם הציבור שלנו.
הבעיה הקשה היא המקום ועל התנהגותם של האורחים והזמניים אין לדבר - הם בדרך כלל מנומסים, שקטים וקולותיהם אינם עולים על קולות "צברנו". לוטה אהרון, בתוכנו, 24.4.1966
ואלה תולדות ה"מועדון לחבר"
אין המועדון שלנו תגלית מקורית. ה"פטנט", כלומר הדגם, האורגינלי שייך לקיבוץ נאות מרדכי. באחד מביקורי שם ראיתי אותו, ומיד התלהבתי והתאהבתי. זה נשא את שמו של אחד הבחורים, חבר המקום שנפל בליל הגשרים ותמונתו הייתה מוצגת בכניסה. הלהיט היה בכך שכל חבר זכה בכוס קפה, או תה, "חינם אין כסף".
הרעיון לא נתן לי מנוח, וחיפשתי פרצה כיצד לרכוש שותפים, וכיצד לעקוף את המכשולים.
כמובן, כמו בכל דבר שקשור להוצאות כספיות בזמנים ההם, גם כאן היו צריכים להשקיע ברכישת ציוד, כמו דלפק, אספרסו, כמה כורסאות ועוד. המבנה עצמו, "חדר קריאה", כפי שנקרא אותו מוסד בתנועה הקיבוצית, עמד על תילו כבר כמה שנים, אך ברור היה לרוב החברים שעבר את זמנו. העיתון היומי, דומני שאז הגיע לכל בית, כלומר לשתי משפחות עיתון "דבר" אחד, והנהירה לעיתונות המקצועית למיניה, פלוס הקריאה ב"הפועל הצעיר" וכדומה, ירדו ללא סיכוי להחייאה. עם זאת היו רבי שהתנגדו מסיבות אידיאולוגיות. היו כאלה שראו בחידוש זה פזילה לבורגנות, כלומר חזרה למוסד של בית קפה, שאמנם היה מוסד של בטלנים, סוחרים מושכי עט, ועוד ועוד, רק לא של פועלים ופרולטריון. אך, להגנתי יש לומר, שהיה זה מפגש לרוב ניטרלי, בלתי תלוי, להחלפת דעות, ולעתים גם להרחבת אופק.
ביום 4 בנובמבר 1958 הגיע העניין לאסיפה. על-מנת להמתיק את בעיית ההוצאות עבור הקפה, הצענו שהחבר ישלם את חצי המחיר, ואת החצי השני ישלם הקיבוץ.
אך הוויכוח היה נטוש בעיקרו מסביב השאלה אם החברה שלנו ירדה כבר עד כדי כך, שעליה לחפש פתרונות שאינם הולמים את החינוך התנועתי שהיינו כה גאים בוץ ההכרעה לא נפלה באסיפה הראשונה, והדיון נדחה לאסיפה הבאה. אינני זוכר את פרטי הדיון, שהיה אולי כדאי להעלותם, אבל יודע אני שבהצבעה הי להקמת המועדון רוב של קול אחד בלבד!
ב- 30 בנובמבר נבחרה באסיפה ועדת מועדון שהרכבה האישי לא צוין ביומני. אך שלינה רובין וברוריה ורטהימר, הראשונה בין אימהות הבית, היו בתוך הועדה. התחלתי להתרוצץ בכל הארץ בחיפוש אחרי ציוד. עברתי בתל אביב בבתי קפה, ושאלתי אם אין מתקן סודה
שהחליפו אותו לגדול יותר, ואכן מצאתי דבר שכזה , ואם כי היה זה בחלקו חלוד, ודי פרימיטיבי, קפצתי על המציאה, וראו פלא: הוא שימש לנו שנים רבות מאד, פרשה פיקנטית הייתה המרוץ אחרי מקומות ישיבה לא שגרתיים. הרי לא ייתכן שישבו על כסאות עץ שעמדו מסביב לשולחנות בחדר הקריאה. לא זכור לי מי היה זה שזרק לי את הרמז לגשת אל צבי יחיאלי, ולשאול אותו אם ישנם כסאות או כורסאות שיצאו מהשימוש באוניות "צים". צבי לא ידע להשיב לי, אך היה מוכן לחתום על פתק שייתן לי כניסה למחסני "צים", כמובן שהייתי אדם מאושר. כאן, חייבים לדעת, ש"צים" באותם הימים היה שם דבר באוניות נוסעים, וההשקעות בפאר של אותן אוניות, שהיוו את חווית המדינה המתחדשת, היו עצומות. בשער הנמל בחיפה לא קיבלו אותי בזרועות פתוחות, והיה עלי לחזור למשרדי "צים" ברחוב המלכים, שגם שם הועברתי מפקיד לפקיד, אם כי בהערצה מסוימת, כי צבי יחיאלי היה לפחות חלק מאלוהים באותם הימים. בסוף הופניתי למחסנאי לאישור לעבור את השער. המחסנאי הצביע באצבעו למחסן מסוים, ומצאתי את עצמי בהנגר מלא גרוטאות ללא כל סדר. היה לי רושם שבכל פעם שפורק ציוד מיותר הוא הועמס על משאית ונשפך לכל מקום שהיה נוח לנהג לפרוק אותו. כך נברתי כמו עכבר בערימת אשפה עד שמצאתי כ-15 כורסאות פחות או יותר זהות, שבקושי רב שחררתי אותן, והוצאתי מהערבוביה שהיו טמונות בה. ריכזתי וקשרתי אותן יחד. מסרתי על כך למחסנאי, שאפילו לא ניגש לראותן, וחתם על פתק עם ציון מספר הכורסאות. חזרתי ל"צים", שוב עברתי כמה פקידים, עד שהגעתי לאחד שעליו היה לקבוע את מחיר הכורסא. הרגשתי שהיה נבוך מה, וכשעניתי לו על שאלתו, שאלה כסאות שבורים בחלקם, עם ריפוד קרוע, הוא קבע מחיר של לירה אחת לכל פריט.
כשהכורסאות הגיעו הביתה, התברר שיש מקום רק ל-11כורסאות. ניסיתי למכור ארבע, איש לא ביקש אותן, כי הריפוד היה יקר מידי.
את אותן 11 כורסאות אפשר לראות עד היום במועדון, והן תמיד הנוחות מכולן. שתיים אצלנו בחדר, ושתיים נעלמו מהאופק...
פינדה שפע, 1983
עם סיום עבודתה של לינה במועדון
והפעם - "הצצה" אחת חטופה, שוטפת: יש חדש במועדון! השבוע החלה לפעול מכונת האספרסו - להנאת כל חבבי המשקה הבינלאומי.
ועוד הפתעה נעימה: תערוכת ציוריו היפים והמעניינים של חגי הוכדורף. עד כה נהנינו לרוב מעבודותיהם של חברינו המבוגרים, ואילו הפעם, לראשונה - מפרי מכחולו של חבר צעיר, אשר אך לפני שנה עזב את כתלי בית הספר.
והצצה שניה - "כבדה" יותר: לפני כשבועיים נפרד המועדון על כל באיו הקבועים והפחות קבועים - מליניצ'קה, שסיימה את תפקידה כ"אם הבית" - אותו מילאה כשלוש שנים, כמעט מראשית הקמתו.
התכנסו החברים - ומיותר אולי לציין שהמועדון היה צר מהכילם. טעמו קצת יותר מהרגיל, שתו ודיברו. נחמיה המזכיר ונציגי כל ה"שכבות" וה"סוגים" השמיעו דברי הערכה ותודה ופרידה.
הזכירו את החרדה לדמותו של המועדון עם הקמתו - פן ייהפך ל"בית-קפה" ריקני - והנה, נתבדו החששות; וציינו כי הודות ללינה, בעיקר, קיבל המועדון את דמותו כאשר היא.
ציינו את יחסה הלבבי לחברים, צעירים כקשישים, את דאגתה לתוכנו התרבותי - חברתי של המועדון, את "גילוייה" - ציירים, תחביבאים וכו', שהציגו מידי פעם במועדון וותיקים, פינה לבילוי שעה של מרגוע, ליד ספל קפה ועוגה, לעיון בספר, בעיתון, להקשיב לקונצרט תקליטים המבוצע ע"י דימיטרוף בכל יום ה', לאירוח חברים... היא אף העלתה מחשבות והרהורים שעל ליבה, מה נעשה, ומה עוד יש ואפשר לעשות. לינה אף הזכירה את העזרה הרבה והדאגה של ועדת המועדון ובעיקר של פינדה.
ועם דברי התודה ללינה, הובעה גם ברכה לדבורה צנגן, אשר מחליפה אותה בתפקיד - בתקווה שאף היא תדע לא רק להמשיך במסורת, אלא גם להוסיף משלה לטיפוח הנכס החשוב הזה.
מוסד ותיק – מועדון בין ערביים
מועדון בין ערביים פועל כבר עשר שנים ואני רואה בו "ילד טיפוחים" שטרם עייפתי ממנו...
העיקרון המנחה בהזמנתנו את המרצים והאורחים בו, הוא לשמוע חברים מגבעת חיים בכל מיני שטחים ותחומים שיש באפשרותם לספר עליהם.
קיבוצים רבים מתקשרים או באים אלינו מתוך חיפוש אחרי דגם מוצלח כשלנו לעריכת "מועדונים" כאלה אצלם. ואכן אצלנו מושך מועדון בין ערביים מתעניינים רבים.
פעם בשבוע, ביום ד' מגיעים החברים ונעים להיפגש. הנפגשים מהווים קבוצה קבועה פחות או יותר בסביבות 40 חברים. לצערנו לא כולם ממצים את האפשרות לבוא, לשמוע ולהנות.
בשנה האחרונה לשם דוגמא, שמענו רשמי נסיעות לחו"ל של חברים רבים.
גם ימי הולדת נחגגים לפעמים במועדון.
נושאים חשובים נוספים הם הענפים במשק. רכזי ענפים המוזמנים אלינו, מכינים עבורנו סקירה מקיפה על הענף אותו הם מרכזים והדבר תורם רבות לכולנו.
תחום אחר מעניין הוא תחום לימודים שונים של חברים במשק. הם משתפים אותנו בחוויותיהם, רשמיהם ותכני הלימוד.
המועדון החל לפעול שוב לאחר חופשת קיץ קצרה ומוזמנים אליו חברים נוספים.
בתוכנו מס' 576 19.10.84