בריכת השחייה בגבעת חיים איחוד / גרשון שפע
כתיבה, עריכה ותקווה – גרשון שפע
לקראת הדיון על קירוי הבריכה – קיצור ההיסטוריה וציוני דרך להשכלה כללית
מתוך "בתוכנו" מס.772 מרץ 1998
1953 - נוסדה שנה לאחר הפילוג, בריכת השקיה קיבוצית קונבנציונלית.
1954 - הבריכה הקטנה עם האי ומתקני השעשועים, תרומה מניו-יורק, מצטרפים למעגל הפעיל של הבריכה. כל הקיבוץ מגיע בהמוניו לבילוי, שעשועים ושחיה. יום בשבוע – מנקים.
1954 - קבוצת השחייה (שהוקמה עוד במאוחד) מתאמנת בתנאים "משופרים", זוכה באליפויות. ראובן שנפר (שפע) ויורם מנדלבאום, כוכבי שחיה מפורסמים.
1955-1957 - שני בתי שימוש כפריים ומלתחות בלוקים משמשים את כל האוכלוסייה. מקפצות 3מ' ו-1מ' אטרקטיביות מהוות אתר מבוקש. אילן גרינוולד (קופץ מתנדב מיוגוסלביה) מייצג אותנו במכבייה.
1960-1961 - פינדה שפע שולח את ראובן ויורם ללמוד כדור-מים אצל ההונגרים של הפועל ת"א. גרשון באולימפיאדת רומא ממשיך את סידרת שיאני השחייה.
קייטנת גבעת חיים מתפרסמת ברחבי הארץ, הרבה בזכות הבריכה.
1964 - אליפות ראשונה בכדור-מים! ראובן מאמן-שחקן. כל יום חמישי - קריעת תחת- מנקים. בשישי רק חצי בריכה מלאה מים קרים נורא. בשבת הבריכה יפה קרה. לקראת סוף שבוע – מים חמים, ירוקים וסמיכים. הבריכה הקטנה ("תופסת") והאי ("מלך האי") להיטי הבריכה. ארגז חול פופולארי לפעוטים, והרבה לכלוך.
1968 - כבר 5 אליפויות כדור-מים.
1969 - חימום הבריכה בחורף להמשך אימונים. אחזקה יקרה מאד.
1970-1971 - סיוע מקרן המתקנים לריצוף חרסינה, חדר מכונות ומערכת סינון וחיטוי להשבחת המים.
1971 - כאילו בריכה חדשה! הכול מבהיק ונקי ומפתה. גרשון מאמן שחיה. יואל סמואל, מייק גרינשפן, שיאנים חדשים. נמרוד דרייפוס כוכב כדור-מים גדול. גם דוליק פינק, יואל, מיקי הדר וגרשון פרינץ.
בחורף המים מחוממים לאימוני חורף. קבוצות שחיה באזור מקבלות שעות בריכה לעזור בכיסוי העלויות הגבוהות (ומפריעות לאימונים שלנו).
1973 - בסיוע מועצת ההימורים, קרן המתקנים (יושו ענבר!) רוכשים אוהל מתנפח מיתולוגי, המון בעיות בהפעלתו (לא מחובר לגנראטור של הקיבוץ...!) הקמתו והסרתו. אבל הבריכה משנה פניה והפעילות בחורף כבירה. 5 אגודות שחיה +אגודת כדור-מים משלמות דמי שימוש, מרכז הפועל תומך – הקיבוץ דורש ומקבל כיסוי מלא לכל ההוצאות ואפילו נשארת יתרה לא מבוטלת.
בעזרת תרומות נרכש, ממש לפני המלחמה, חדר –כושר – מכונה אמריקאית מורכבת, קומפקטית ומשוכללת (דאז).
1978 - עם הסיוע הרגיל - מועצת הימורים - קרן המתקנים – משלימים בניית מלתחות חדשות (קטנות מדי-).
1978 - הפועל גש"ם (גן שמואל-נבעת חיים) אלופת המדינה בשחייה. ניר שמיר מככב, איתן רותם, טל סנונית. בכדור-מים עושים את הדאבל!! - עוזי לס, בני לנג, יואל סמואל, איתן רותם.
1979 - מוקם מתקן השעשועים. תכנון: אמנון לוי, ביצוע: גילי צנגן, דני הרמן...ו גיוסים.
1981-1982 - האוהל המתנפח- מת סופית. לא עזרו הנשמות החייאות. ועדת ספורט מחליטה לייעד ולהשקיע את כל הסכום שהצטבר בקופתה, "קופת המתקנים"(אושרה בשנת 1977 ע"י מזכירות הקיבוץ- חנוך מיכאלי, עודד בן-אור במטרה לעודד יותר מוטיבציה למציאת מקורות הכנסה נוספים). 77.000 $! להקמת מבנה חדש מעל הבריכה. המזכירות מחליטה ("מצב כלכלי קשה מאד") להעביר את כל הסכום לקופת הקיבוץ המידלדלת.
1983-1984 - גרשון מגייס תרומה גדולה מטורונטו – קנדה, 105.000 דולר, אשר יחד עם סיוע מוגדל מאד מקרן המתקנים מבטיחים הקמת מבנה גם מעל הבריכה הקטנה, וזאת, מבלי שגח"א נדרשה לאגורה. מתנהל מחול שדים אחרי תכנית מתאימה גם בעלויות. חב'"בניד" זוכה במכרז.
1984 - מאבקי ניסוח קשים ביותר עם הבעלים של"בניד" (המתכנן ומבצע עמירם שטיינברג). על החוזה ולקראת הביצוע. שטיינברג לא עומד בלו"ז. הקיבוץ (בועז שקדי) "לוקח" 30-40 אלף ₪ על חשבון הבריכה הקטנה ו"מסיט" אותו קלות ל... מבנה האנרגיה.
קבוצות השחייה והכדור-מים מתאמנות בגן-שמואל. לחברים המכורים לשחייה אין סידורי הסעה לשם.
1985 - באביב הקירוי החדש עומד, אך ה"פיניש" לוקח זמן.
1986-1988 - ממש בריכה אחרת. הקירוי החדש מבהיק ביופיו. חלל גדול, יציעים, תענוג. הפועל גש"ם עדיין אלוף (או כמעט). זוהר גלילי, יובל רותם וכן גם הכדור-מים – ניר שמיר, טל סנונית, עוזי הדר(כבר!). מנויים פרטיים ומפעלים באזור משלמים סכומים יפים עבור עובדיהם שבאים לשחות, ליהנות ולאזן את ההוצאות.
1989 - נפתחות ברכות חדשות ומקורות בכל האזור. התחרות איתן קשה מאד.
1990 - המבנה החדש מגלה סימני עייפות. הרבה תיקונים ובלאי מתקדם. יותר ויותר מינוים פרטיים ופחות גופים ציבוריים (הפועל) מסייעים באיזון ההוצאות. הבריכה נדרשת לשפר גם את תנאי הסביבה. בעיקר מלתחות. הכדור-מים עדיין אלופים אבל פחות מקומיים ויותר שחקי חיזוק.
1991-1994 למרות הכל "המבנה", מחזיק מעמד. (פלסטרים, חוטי ברזל, ניילון). מנויים בורחים לברכות אחרות. הקיבוץ מאשר מיניי קיץ במינון מוגבל. נגנבים שערי הכניסה ממזרח. קבוצת הכדור-מים במשבר. הקיבוץ לא מאשר מימון ואחזקת שחקני חיזוק. אין קבוצה בלאומית, אין אליפות. בלית ברירה מטפחים (בני לנג) קבוצות צעירות ואלופות!
1995-1996 - המבנה רקוב. גשם דלף, רוחות חזקות חודרות. שוב מחפשים פתרונות לקירוי חדש ומקורות מימון חדשים. מעל היריעות הישנות נמתחות יריעות חירום מניילון למניעת חדירת הגשם והאבק. בדיון במועצה הכלכלית מבקש שמאי לדחות את הדיון ולהביא (למועצה הבאה...) פרטים על דרך ההפעלה של הבריכה, סוגי המשתמשים, עלויות, מאזן כלכלי, תכניות לעתיד וכו' וכו'.
1996-1997 - מוקמת "ועדת הבריכה", מורידים את האי! הבריכה הקטנה(נותרה ערומה משהו) נסגרת על פי דרישת משרד הבריאות, אשר מצווה להתקין מכשור וצנרת עצמאיים לבריכה הקטנה. תוך שבועיים וחצי מתקינים פילטר וצנרת והכול עובד. מתחילים בהחלפת קווי החשמל הישנים והמסוכנים בעלות של 40.000 ₪. רוכשים שמשיות יפות ומפרקים אריחי חרסינה בקירות הרוחב לקראת צביעה.
לא מתבצעים: שביל כניסה מזרחי+ שערים חדשים, מתקן שעשועים חדש,(ופרוק הישן).
בצמוד לחדר הכושר נבנה מועדון שחייה וכדור-מים ע"ש בנינו הספורטאים שנפלו במלחמות.
1997-1998 - החורף נמשך במתכונתו הרגילה. הרוחות ומזג האוויר אולי יפילו אותו סופית ונקבל פיצויים. הכדור-מים חזרו ללאומית!
לקראת הדיון במועצה – כל החומר – ויותר מונח על השולחן. גם גורל הבריכה ולווייניה –קבוצות השחייה והכדור-מים, בתי הספר, תושבו הקיבוץ, מנויים וכו.