תערוכה בגלריה - אם הייתי יכולה
19/09/2023
"אם הייתי יכולה לקחת הליקופטר ולצלם מעל את הים האמיתי"*
בהשתתפות האמנים:
תרזה חורין קרגולה עמית קבסה
בועז לוונטל איתמר רגב
דניה לטר אמיר שפט
נדב נאור יהודית שרייבר
חלל יכול להיות ממש כבד, כמו הציור של נדב נאור, מרוב צבע לא יכולתי להרים אותו.
חלל יכול להיות מלבן שחור (בפסלים של עמית קבסה, בציור האינטימי של בועז לוונטל ואני זוכר אותו גם מאודיסאה בחלל של סטנלי קובריק - חלל אוהב להיות מלבן שחור).
חלל הוא ריק כמו הכיסאות הריקים של איתמר רגב, חלל הוא רוח רפאים, הוא פרח. הוא פרצוף. של גבר. של אישה.
המזל עם חללים זה שהם מתמלאים. בעיקר באמנות ובאמונה.
אמנים רבים החל ממארק רותקו ועד מירוסלב בלקה עסקו ברִיק שמתמלא, במלא שמתרוקן. בפעימה שבבסיס של הדברים.
התערוכה מנסה לייצר אצל הצופה מבט מדיטטיבי שדרכו אפשר לראות את מה שיש לו נוכחות רק באמצעות שפת האמנות – ה"רִיק מלא".
הצופה יכול למלא את החלל של התערוכה במה שהלב מבקש.
אוצר: אמיר שפט
תערוכה זו היא פותחת שנה חדשה שבה מציינים 50 שנים למלחמת יום כיפור
(שם התערוכה לקוח מקטלוג תערוכת היחיד של יהודית שרייבר, "חותם עיוור", במוזיאון רמת גן. באצירתו של גלעד אופיר, 2008)
