תערוכה בגלריה - אמרו את זה קודם
20/12/2023
אמרו את זה קודם
ואז, ביום שבת אחד העולם התהפך עלינו. ומתוך השבר והכאב הבנו שאין לנו אופציה אחרת אלא להמשיך. כמו שאמרו חברי עין חרוד – "חיינו מחייבים אמנות".
על קירות הגלריה עדיין היו תלויות העבודות שניסו לבטא את העצמה של הטראומה ושל הכאב שהשאירה כאן המלחמה ההיא, מלחמת יום כיפור. היינו שרויים בזיכרון של השבר ההוא, אבל הבנו שעלינו לתת ביטוי גם לכאב הנוכח בתוכנו היום. ההבנה הזו גרמה לנו להתבונן מחדש בעבודות שנעשו לפני ה – 7 באוקטובר. מצאנו שבאמנות, כמו באמנות, מצוי הכל – גם העבר וגם העתיד.
תחושת האיום הקבועה שבה מצויים רבים מן האמנים גורמת להם לא פעם לחוש ולבטא אותו גם כשהוא אינו נראה לעין. אמנים רבים, מבלי היותם מודעים לכך, מצליחים להיות כעין סייסמוגרף המנבא את העתיד. אין דרך אחרת מאשר זו כדי להסביר את העובדה שאצל רבים מן האמנים נמצא עבודות שנעשו בעבר ובהסתכלות מחודשת בהן כיום קיים ביטוי לכל מה שקרה ממש היום. הכל יש שם – תחושות של תלישות, פליטות, חרדה, הרס ובנייה. כל אלה עולים מן העבודות שנעשו עוד טרם ה-7 באוקטובר.
האמנים המציגים
אמיר תומשוב - החל את דרכו המקצועית כאדריכל. מנקודת מוצא זו הוא יוצר יצירות אמנות המשלבות תוכניות, דגמים ואלמנטים מעולם האדריכלות והבנייה, וכן רישומים, דיורמות ומיצבים. כך, תוך כדי שיטוט בסביבה אורבנית, תומשוב מוצא שרידי לבנים, אתרי בנייה או רמזים למשהו שנבנה פעם, אך כעת אינו קיים יותר. "בתזה שלי אתר בנייה זה כמו אתר של הרס, לא ברור באיזה מצב הוא..."
אפרת גל-נור – גל-נור רואה את הנוף כצומת בין הפוליטי, הכלכלי, התרבותי והאמנותי. היא שואפת להרחיב את האקט של ציור הנוף אל מעבר לקונקרטיות שלו, להיותו "רק" נוף ספציפי. גל-נור עושה שימוש בצבעים מונוכורומטים, וכתמי צבע אקספרסיבים מופשטים וסובייקטיבים נוכחים בציוריה. השילוב בין מצבי שבירה ומתח בעבודותיה יוצר מקומות של ניכור ושל ספק.
הדר גד - ציורי הנוף של הדר גד נעשים בטכניקה מיוחדת. היא חושפת אור בסכין חיתוך, ומבהירה חלקים בציור בעזרת מחיקה. פני השטח המחוספסים והחומריים יוצרים תחושה של בעירה פנימית. העבודות יוקדות, לא שקטות, משתנות. הנופים הנדמים כפסטורליים הופכים להיות טורדניים. ומשאירים את הצופה בחוסר נוחות.
טליה ימיני - המתח בין מצבי ניידות והצורך העז ליציבות טבוע בה מילדות ומופיע כמוטיב מרכזי בעבודותיה. כאן היא מחילה את אופן פעולתה על מפת הקיבוץ ומכסה אותה בכתמים שחורים חלקים שמשבשים את ההתמצאות. המפה מקבלת הקשר נוסף מעבר להיותה מפת המקום.
ליאת לבני - עבודותיה של לבני עוסקות ביחסים שבין הטבע לסביבה האורבנית. הקשר בין נוף לארכיטקטורה. הן משלבות בתוכן אסתטיקה מוקפדת, עדינות ורגישות רבה לחומרים ועם זאת חשיבה חקרנית ורצון להתחקות אחר הרציונל העומד מאחורי רעיונות ותהליכים הקשורים למקום ולזמן.
מיכל לויט – השפה האמנותית של האמנית מקבלת לאחרונה תפנית מעניינת. מציור הנעשה במיטב המסורת הציורית היא פנתה באחרונה לשפה רזה – למגזרת הנייר. הטכניקה של מגזרות נייר מאפשרת לה לתת ביטוי מרומז ומאופק למטענים רגשיים כבדים שהיא נושאת עימה.
נעה רז מלמד – אמנית רב-תחומית. עבודותיה עוסקות בקשר שבין הטבע לתרבות, ובין עולם פרטי אישי לקולקטיבי. עבודות הזפת שהיא מציגה כאן מאפשרות מנעד רחב של מצבים הנעים בין שקיפות לאטימות, בין ציור נשלט וממושטר לכתמיות אקספרסיבית ופרועה.
עדן הרמן רוזנבלום - סדרת השיחים WORLD TUMBLE עוסקת בחוסר הוודאות המאפיין תהליכים של הגירה ונוודות. היא נוצרה בהשראת צמח הגלגל 'מלחית אשלגנית' הנפוץ במישור החוף ובנגב הצפוני. סרטון הווידאו שנעשה יחד עם איתן בן-אריה מתעד את תנועת שיחי הגלגל.
"אני בוחנת היבטים הקשורים לסיפור ההגירה הפרטי שלי. הסרטון מציג מבט כפול: מבט פנימי, מתוך הצמח אל מחוצה לו בזמן גלגולו, ומבט נוסף, העוקב מבחוץ אחר תנועת השיח הנודד. המבט הכפול משול לתחושת הזרות אשר מעסיקה אותי".
ראניה עקל – אמנית רב תחומית, שרואה חשיבות בחינוך לסביבה. "לשמירת האדמה יש אלף פנים" היא אומרת, וממשיכה: "במורשת הערבית, הסנונית היא חלק בלתי נפרד מכל בית. בבית של הסבים והסבתות שלי היה תמיד למעלה בגג קן לסנונית. כסמל לחירות, הסנונית פורשת כנפיים ונודדת ובסוף חוזרת לאותו הקן, לקנן בו שוב".
שאדי טואפרה - העשייה של טואפרה, תושב העיר מר'ער, מכוונת מ"הבטן", עשייה חשופה ופגיעה. באיזשהו דחף פנימי הוא מצייר צורות הנדמות לראשוניות, קמאיות. עבודות עמוסות. החומרים בהם משתמש טואפרה הן פחם מן המדורה, שאריות קפה, בדים גולמיים. כולם מתוך הסביבה הקרובה לו.
שיראל ספרא - בעולם התוכן הדתי בו גדל והתחנך ספרא, לעיסוק בטקסט ובמילה הכתובה והמדוברת משמעות רבה. השפה תופסת מקום חשוב אצל ספרא. "עבורי, החיבור לקריאה ולמילה הכתובה היה מגיל צעיר משהו שנקשר לעולם של רוחניות, מצד אחד, ולעולם שמחוץ לדת, מצד שני. רק בשלב מאוחר יותר הגיע המיזוג בין השניים – בין טקסט קיים לבין יצירת דימוי".
אוצרות: גילת בן-אריה, מיטל שני סיון, חנוש מורג
