בגלריה - חגית לוי רפאלי שכבות
16/08/2023
חגית דקל (רפאלי) I שכבות
משתתפות:
נורית רפאלי, אביבית גרף גרסל, אביטל כנעני, נעמי רפפורט (מערבי), קרן שפילשר
חגית דקל (רפאלי) ילידת קיבוץ גבעת חיים איחוד (1939-2021), עסקה מגיל צעיר באומנויות ובמלאכות יד. חגית ספגה את מהות עולם האמנות בבית בו גדלה. אימה נורית רפאלי ז"ל, הייתה אמנית מוערכת והקדישה את זמנה הפנוי ליצירה ולקריירה ענפה בעולם האמנות.
חגית למדה תפירה בנעוריה והחלה לעסוק באמנות הטלאים, הקווילט, שנים לאחר מכן, תחילה בארה"ב ולאחר מכן בארץ, ומעשה הטלאים הפך למדיום היצירה העיקרי שלה.
בתערוכה 'שכבות' בגלריה לאמנות בגבעת חיים איחוד, מוצגות לראשונה עבודות הטלאים של חגית דקל כגוף עבודות מגובש. מעשה הטלאים נוצר בשכבות כלפי חוץ, כלפי פנים ולאחור. שתי שכבות של בד שביניהן שכבת ריפוד, מחוברות בתפרים בטכניקות מסורתיות ועכשוויות. בתהליך העמלני של מלאכת חיבור הבדים מצאה חגית מקום שאיפשר לה להביע את קולה האישי והיצירתי. בחירותיה הצבעוניות והצורניות ובתנועה והאנרגיה על גבי שכבות הבד, נתנו ביטוי לרוחה ורחשי ליבה.
במאמרה 'בחיפוש אחר גינות אימותינו' (1974), כתבה הסופרת האפרו-אמריקאית אליס ווקר (Alice Walker) על דור האימהות והסבתות שחיו בעבר נטולות חופש ותפרו שמיכות טלאים: "ידעו, אפילו מבלי לדעת זאת, את מציאותה של הרוחניות שלהן, אפילו אם הן לא הכירו בכך... הן מעולם לא התכוונו לוותר עליה".
לאמנות הטלאים יש את היכולת לספר על כוחות אישיים ורגשיים הקשורים לתהליך העשייה. היא מכילה בתוכה מידע וידע על החיים לצד רגעים אינטימיים, כארכיון של סיפורי חיים.
השפה ותפישת העולם של חגית עוצבו, בין היתר, בחינוך המשותף בקיבוץ. בעבודות הקווילט יש מרכיב סדרתי של דימויים חוזרים ואלמנטים זהים. טלי תמיר זיהתה זאת בתערוכה 'לינה משותפת' כאלמנט מבני מהותי ביצירה של אמנים ואמניות יוצאי קיבוץ. בקטלוג התערוכה היא כותבת כך: "הסדרה, אפשר לומר, כופה את עצמה על הדימוי היחיד" . השלם נבנה מסך חלקיו.
ברוח זו, משתתפות בתערוכה אמניות שיצירתן מנהלת דיאלוג עם יצירותיה של חגית דקל. עבודותיהן מתכתבות עם עבודות הטקסטיל מתוך רצון לייצר שיח שמחבר בין דורות וזמנים באופנים שונים, במרחב תומך ומפרה, פעולה קהילתית שאופיינית גם לעשיית הקווילט.
נורית וחגית רפאלי שיתפו פעולה בתפירת שמלות בטיק בעבודת יד. שיתוף הפעולה מופיע בתערוכה בציור 'נדוניה' של קרן שפילשר. שפילשר ציירה על מצע של גזרות וחוברות בורדה ישנות מעיזבונה של חגית. ציוריה בתערוכה מפרקים את יצירותיה של חגית ומרכיבים אותן מחדש, בדיאלוג של קירבה ושל התחקות אחר תהליכי היצירה והלכי הרוח המשתקפים בה.
אביטל כנעני מקשרת בעבודתה פיסול וציור, מציגה בתערוכה פרח קיר תלת ממדי שאותו תפרה מתחריטים צבועים. התחריטים השטוחים מתעגלים ומתחברים תוך כדי תנועה, בטכניקה שמחברת בין אמנות ומלאכת יד.
נעמי רפפורט (מערבי) יוצרת בתהליך של מיחדוש, שילוב של מיחזור וחידוש, בו החומר המשומש זוכה לחיים חדשים. בתערוכה מוצגים שני פורטרטים אינטימיים. האחד לזכר אימה והשני הוא דיוקן של ביתה איה. הם תפורים, רקומים וסרוגים משאריות בדים וטקסטיל שנאספו ומרבדים של זיכרונות ורעיונות. אלו יצירות שנוצרו ביד חופשית ועם זאת מנוסה ובטוחה.
פרטי הלבוש המיניאטוריים של אביבית גרף גרסל, עשויים מסקינג-טייפ ונייר אפייה. היא יוצרת מחומרים ממוחזרים ספק בגדים לבובות, ספק גזרות ודגמים לתפירה. במגעה העדין החומר עובר כיווצים וקיפולים, נטען ומקבל חיים משל עצמו. כמו עור שקוף בשכבות, עולות מיצירותיה שאלות על זהות ונשיות.
שירי ברוזה דקל, אוצרת התערוכה
