תערוכה חדשה בגלריה - בתוכנו
15/03/2022
"בתוכנו" I ורדי בוברוב וטליה ימיני
"אנו סוחבים אחרינו אירועים מתמיהים, כואבים. גם אחרי שגוללנו עליהם גולל הם ממשיכים ללחוש לנו מתהומם, להדריך אותנו, לעורר תגובות שאנו עצמנו לא מסוגלים להבין את שורשן. מקופסתם השחורה הם ממשיכים לשדר לטווח של זמן שנראה בעינינו אבסורדי במשכו. "
בחלוף השנים כבר אין מי שיודע לספר את הסיפור של המקום, וגם לא תמיד יש מי שרוצה לשמוע אותו.
מחשבה זו מרחפת ברקע תערוכתן החדשה של ורדי בוברוב וטליה ימיני המוצגת בימים אלו בגלריה של גבעת חיים איחוד.
בפעולת החקירה המקדימה לתערוכה בארכיון של הקיבוץ צדו את עיניהן של ורדי וטליה חומרים שהציפו רבדים מההיסטוריה של הקיבוץ. מתוכם בלט סיפור הפילוג בשנות ה-50, הצער והכאב שהיו כרוכים בו עובדו בצורות שונות על ידי חברי הקיבוץ וילדיו.
ההתחקות אחר תהליך הפירוד ואחר הצלקות שהוטבעו במטען הגנטי של המקום, הן אלו שעומדות בבסיס המהלך האמנותי של ורדי וטליה. שכבה אחר שכבה הן מקלפות, בדרכן הייחודית, את סיפורו של המקום ומעניקות לו פרשנות מנקודת מבטן. הן מבקשות להגיע אל עומקו של השבר, ובו בזמן גם מנסות לאחות אותו. הן מטמיעות את קרע הפילוג אל מכלול עבודתן בסוגיות קרובות לליבן, כמו שורשיות, יציבות, ארעיות וניתוק. מתוך היכרות זו גם נבעה ההזמנה שלנו אליהן לעבוד במרחב הקיבוצי.
בתערוכה מוצגות שלוש עבודות משותפות של שתי האמניות: שתי עבודות ווידאו ומיצב, כולן נעשו במיוחד למקום.
העבודות מתייחסות לנוף הקיבוץ: עבודת ווידאו אחת ממקדת את המבט על מגדל המים שמהווה את סמל הקיבוץ, המקור לעבודת הווידאו השנייה הוא מפת הקיבוץ המסמנת את בתיו ושביליו.
מתוך העבודות נחשפים זרמים תת קרקעיים המערערים את תחושת השלמות. שתי העבודות מצביעות על המתח הקיים בין טשטוש לבהירות, הסתרה לגילוי ובין כיסוי למחיקה, המפנים את תשומת ליבנו למה שפחות מדובר בו ביומיום.
לצד העבודות המשותפות מציגה כל אחת מהאמניות גוף עבודות משל עצמה.
המפגש עם המקום ושביליו ריתק את טליה ימיני והצטלב בעיסוקה המתמשך בטופוגרפיה ובמפות ניווט ימיות, בהן כיסתה את היבשות בכתמים מופשטים והפכה אותן למעין מפות אילמות. המתח בין מצבי ניידות והצורך העז ליציבות טבוע בה מילדות ומופיע כמוטיב מרכזי בעבודותיה. כאן היא מחילה את אופן פעולתה זה על מפת הקיבוץ ומכסה בכתמים שחורים חלקים שמשבשים את ההתמצאות.
פעולת האמנות של ורדי בוברוב נשענת על חקירה של מושגים הקשורים למשך, זמן, הצטברות ושינוי, והם שמכתיבים את בחירתה בחומר ובאופן טיפולה בו. היא מזהה בתכונותיהם הבסיסיות של החומרים פוטנציאל של יופי ואפשרות לחשיפה של ערך חדש ומפתיע.
הפעם התמקדה בדימוי של מגדל המים, בעיבוד דיגיטלי הוא וצילו הופכים ליחידה אחת, מעין שעון שמש המציג את הזמן שאינו פוסק מלכת ומרמז בכך על המשכיות.
חנוש מורג ורותי חינסקי ־ אמיתי, אוצרות
.jpg)
.jpg)