מנחם עמלי
סבא
עצים נושקים לעפר
הארץ מחייכת לשמיים והשמיים לך
חיוך גדול ורחב מחייך הוא בשבילך
ארץ אחת מלאה בנופים יפים
ביה"ק עם עצים מדובללים
עצים מדובללים נושקים לארץ עת רדת ערב
עת רדת צונח שיר
עת רדת ערב השחקים נרדמים
עם שחר שוב יפרוש כנף יבוא אשלח מכתב
ועוד הילדים מחכים לך
אנחנו כל 8 נכדייך מחכים לך כשתבוא עת רדת ערב
ערב, ערב ברושים מדובללים נרדמים
לא נשמע עוד תן
שועל נובח למרחקים
ושקט רב סביב
לעת ערב שקט
שקט עכשיו
אף אחד לא יבוא יפריע לך
בשערי שמים
בצל האלוהים
נפתחות הדלתות
אנשים באים
ואנשים הולכים
ימים טובים
ימים רעים
ערב טוב
לילה בא
לילה בא על עמק הירדן
לילה בא על גבעת חיים
מעגלים נפתחים
מעגלי נסגרים
יש ימים שמחים בהם באים (הן יבואו נא בימים ימימה)
ימים עצובים הן עצמת עיינך
תכול עינייך
בכינו ערב
עד הערב נשמע בכי רב
תכול עינייך
צחוק שפתייך
פן ייתגשם החלום
תכול עינייך
צחוק שפתייך
כן יבואו עוד ימים
ימים, ימים טובים
פן אבקשה לחם רב
עוד לא אשב לי לבד
ולא אבכה בחיים
צחוק שפתייך
מה עוד בקשת לומר
כי כבר עברו השנים וכולנו מחכים לבשורה
בשמיים נפתחות הדלתות
בשערי גן העדן עוד יהיו בקשות
תכול עינייך צחוק שפתייך
פן ייתגשם החלום
תכול עיינך צחוק שפתיים
עוד אנחנו רעבים לשלום
ושוב יתגשם לו חלום
כי שוב ...
תכול עייניך
צחוק שפתייך
פן יתגשם החלום
פן יתגשם לו
כן יבוא היום
וסבא יביא איתו שלום
יובל נקר
26.2.2014
ליום השלישים לפטירתו של מנחם עמלי,
כתב אחיו, מתי דברים אלו, לזכרו:
באנו אליך, משפחתך וקרוביך וחבריך, שליוו אותך במשך ששים ושתיים שנותיך.
באנו להיפרד, והפרידה קשה לנו.
האביב הציף את הארץ בשלל פריחה, הטבע, שכולו מחזוריות של חיים ומות, נמצא בשלב של התחדשות, ואתה איננו.
באשדות-יעקב, הקיבוץ שהקימו הורינו מנשה ומרי, ובאשדות-יעקב המאוחד, הקיבוץ שהקמת אתה וחבריך אחרי ה״פילוג״, עוד ירוק העשב על הגבעות הצופות א ל ה״זור״. נהר הירדן המתפתל בו מלא מים מתמיד. דגל ירדני מתנוסס על ה״אי״ מסממני התקופה והשלום עם ירדן, ואתה איננו.
בנגב פורחים אירוסי-הנגב בואדיות, ואילת שוקקת תיירות חורף, כן, אותה אילת, שאתה, דבורה וחבריכם לפלוגה המקובצת
של הקיבוץ המאוחד הקמתם בה את מה שיהפוך, לימים, לקיבוץ אילות.
בגבעת-חיים, הקיבוץ בו חיית עם משפחתך את פרק חייך האחרון, מבושם האויר בפריחת-הדרים, והשדות מכוסים במרבד זוהר ש ל חרציות, ואתה, שתמיד נראית באביב חייך, צעיר נצחי, אינך איתנו.
בכרוניקה היבשה מופיע שמך ברשימת-המתים, אך הזכרונות, שכל-אחד מאיתנו נושא איתו, עוד טריים ורעננים. נדמה,שכל רגע תופיע עם המצלמה ביד, בדרך לאיזו משימת צילום, ונוכל לעצור רגע, ולהשלים שיחה, שלא גמרנו.
במהלך ה״שבעהי׳ ניסינו לחשוב על המצבה מתחתה הינך טמון כעת, חשבנו על סלע טבעי, פיסת-נוף מנופי ארצנו מוקף וטובל בפריחת-אביב.
בתום הטכס פסענו בין שורות הקברים, ונוכחנו, כי בגבעת-חיים היטיבו לבטא את השוויון הקיבוצי, שכל-כך האמנת בו, והקברים זהים הם. הבנו, שאתה, בפשטותך ובאמונתך בדרך, לא תרצה, ולו גם במותך, להיות שונה משאר חבריך בקיבוץ.
שלושים יום חלפו מהיום בו עצמת את עינך לאחרונה, ופחות ממחצית השנה מאז חדרה להכרתנו העובדה, שאתה חולה במחלה אנושה, שאין ממנה דרך חזרה. הדרך היתה קצרה, ועוד זכית לראות בה את דודו ומירב נישאים.
כמוך, חשנו כעס על כך, שדוקא עליך נגזר. אתה, שפניך המחייכות, עטורות השפם והעיניים הכחולות הביעו רק תום
ואהבת האדם - מדוע נבחרת דוקא אתה.. היתה לנו הרגשה, כי בשמיים טעו
בניווט, ואולי מוקמת שם ועדה מיוחדת לחקור בנושא, אך אנו נותרנו כאן יתומים.
אהבנו אותך, מנחמקה, בעל, אבא, אח וחבר טוב לרבים. ואנו ממשיכים
ואוהבים אותך מאוד מאוד.
המצלמות ממתינות לשוא בחדרך, שתבוא ותיקח אותן בידיך האמונות, ותצלם בהן את הטבע שכל-כך אהבת. ונותרו רק התמונות כזיכרון.
היה שלום, אחי, נוחה בשלוה בעפרך.
מתי עמלי
דברים על הקבר
מנחמקה, ים של שקט.של עיניים כחולות, יפות, של שפם עבות, וחיוך עם המון טוב.
מנחמקה, ש ל כוח עצום, ושליטה עצמית, ורוך אינסופי...
אני זוכר תמונה של ילד בלונדיני, יפה כמלאך. זה היה מנחם, שזכיתי לראות רק בתמונה.
את מנחם היכרתי כשהיה כבר בוגר, ובוגר בכל הדרו. קורן סמכות וביטחון.
מנחמקה ידע ימים יפים ומעשירים בחייו, אך גם הרבה רוש ולענה.
בילדותו, נסע עם אימו לפולין, לבקר את אביו מנשה, שעשה שם בשליחות ״החלוץ״, ועסק גם באימון יהודי התנועה שם בנשק. בהתקרב אימי מלחמת העולם השניה, נאלצה המשפחה לברוח משם.
את ימי הפילוג הקשים עבר מנחם כבר בבגרותו, אז נפרד ממשפחתו (הוריו ושני אחיו הצעירים), ועבר, עם רבים מבני־מחזורו, ומגובש בחזון סוציאליסטי (תמונת סטאלין בחדרו במאוחד). להקים ולבנות את אשדות המאוחד.
ימים קשים וכואבים, אך גם מרגשים ידע מנחם בתקופת מלחמת סיני. הוא וצוותו מצאו את הילדה הבדואית סינייה, חילצו אותה מאצל אימה המתה, הצילו אותה והקנו לה חיים חדשים.
מנחמקה, כבר בבית-משפחה, עם דבורה, היה לראש-משפחה לשני אחיו, ארנון ומתי, לאחר פטירת אימם מרי, ודרך יסוריו של אביהם אחר-כך, עד מותו.
מסיפור ילדותו של מנחמקה עולה דמות של נער חולני, שמתוך שנאסר עליו לעבוד בשדה, נשלח לעבוד במסגריה, אחרי שעות הלימודים, יום-יום, מגיל 12, זו אותה המסגריה, בה עשה עצמו לבחור בעל כוח פיזי רב מאוד, ובעל מקצוע מצטיין ועם זאת, פיתח בה נטיות אמנותיות, בזכות רגישות רבה, שניחן בה, ויצירות-מתכת נאות, מעשי ידיו, מפארות פינות בבית-עמלי.) מנחם טרח גם ביצירה אחת, יפה במיוחד, להשלימה, כשחליו כבר היה ידוע, כי לא רצה להותירה לא שלמה).
מנחם תיעל את נטיותיו אלה גם לצילום, והיה לצלם מעולה, שפרט ל״מילוי מצוות״ של סיקור אירועים וחגים, ברשות הקיבוץ, הרבה, והיטיב במיוחד, לצלם תמונות טבע, להנאת כולם, ולא הפסיק ללמוד ולהתקדם בעיסוקו זה.
תכונה בולטת ומאפיינת של מנחם היתה סובלנות ללא גבולות, שעשתה אותו לאב אהוב, וגמלה לו רבות גם בימיו האחרונים, בדמות אותה אהבה ששפעו אליו כל בני המשפחה, וריפדו לו משהו א ת ימי קיצו.- אותה סובלנות גם חיבבה אותו על ציבורים שונים, ואולי אפילו הפכה אותו, לפעמים, לכתובת נוחה מדי לטרדותיהם של אנשים...
מנחמקה שלי הוא כפסל מעוצב, גא וסמכותי ו גם בחוליו הקצר והכואב מאוד, לא הבשילה ולא נתעצבה דמות אחרת, פחותה.
ינעמו לך רגבי-עפרך, מנחמקה,
אנחנו נזכור א ו ת ך במידותיך היפות.
משה נתיב
אנחנו, מירב, עמי, הרי ודבורה, מבקשים להודות לכל אותם חברות וחברים אשר עזרו ותמכו בנו בשעות קשות, מי - בעשיה ומי - במילה טובה. בימים הקשים שעברו עלינו אי-אפשר היה, שלא להעריך את הדרך היפה והאצילית בה התבטאה כאן הערבות ההדדית.
באמת, תודה.
משפחת עמלי
מצבה חדשה
לאחרונה חידשנו את המצבה של אבי אשלח במייל לארכיון את התמונה ואשמח שתעדכנו אותה באתר
שלום, סבא.
שלום, סבא.
שלום, מנחם עמלי : האיש הלייק'ה, הנגר ויותר מכל דבר אחר, סבא שלי היקר והאהוב,
מזה כמה ימים אני מנסה לדבר עימך גלויות, מלב של נכד גדול ללב של סבא, ובעודי רושם לך דבר מה בטלוויזיה, נדפקת לי המקלדת.
אז ככה,
עוד כמה שעות חוזרים לשגרה, ומפסח ועד אחרי שבועות, זוהי אכן החזרה האחרונה שלי לשגרה, ודי.
אין יום שהמנוסה בלימודים ושעברתי כל היום לא מרצד לי בראשי, אוח סבא, סבא, סבא...
שלשום, ערב יום הזיכרון, בצהריים, הייתי כ"כ עצבני ועצוב על כך שזוהי שנתי האחרונה לכל 14 שנות לימודי במערכת החינוך, וכנראה שמאז כבר לא ייזכה למסגרת חמה כמו ברופין.
הייתי עצבני על כל שעבר עליי. איימתי לקחת חבל קש ולהיכנס לעץ-זית וללפוף אותו סביב עצמי.
סבאל'ה, אתה הרי יודע, עד כמה חשוב לי להיות ממשיך חוט הנגטיב הכ"כ ישראלי הכ"כ עמלי והכ"כ חם ואוהב שהתחיל אביך ב-1929 והמשכת אותו ב-1956 בנישואייך לסבתי היקרה מכל, ואז גם אימי ב-1995 שכבר חלית עד כלות ואיימת להמית עצמך מהמחלה...
אתה יודע, סבא ?
שיש ילד, גובה וחצי, בעל חזה ארוך ומשקפיים עוטות את עיניו, המכניני "סבא" ככינוני חיבה...
ומי כמונו יודעים, עד כמה אהבת עץ השדה היא אהבה שכמותה לא ידעו גיבב בורים, ולי – אישית, אתה הגיבור.
אז הנה חלף לו יום הזיכרון, אתמול ב-18:30, ואת רעמי הצפירה, החליפו הזיקוקים...
בוא נגיד ככה,
הייה לי יום שבכיתי, ועיני דמעו, ערב יום השואה לפני שבוע ולמעלה מיותר מכך,
והנה די זה עבר לי !
הנה, גם לי יש סיפורים, לו רק לך, אז הרשה-נא לי לפרושם כמו חמאה על לחם :
אני זוכר, קמתי בבוקרו של יום וזה הייה ב-5.2012, יורד עליז, שמח וטוב לב וכשרואה אני את אימי (בתך, מייסדת הדור השלישי שלנו, העמלים), ויורד למעטה לסלון וכשבא העת ללכת לביה"ס, מתחיל אני לבכות כמו קטר רכבת...
וכל הצוות שלי (אז הייתי בכיתה ט'), רואיני כה ויישר הס מלנחמיני,
וזה הייה יום מחצית שנה"ל, והנה, החל מה-20.6, עוד פחות מחודש, תם מעגל בסופו של דבר...
והנה, לפני שנתיים, סיימתי י"ב ובגאווה נשאתי את שמך שהלוה עשית זאת לפני ב-1953 ויותר מכך ובחולי קשה.
סבא מנוחעם היקר והאהוב שלי,
אני רוצה, שלא רק כמו שבכל ביקור שליט אצלך בבית הקברות שמסתיים כיודע וכביכול במילים, "יהא חזק" ומאחל שגם הינך תהא חזק, והנה דמעה של עייפות נחה על עיניי ועייני עייפות...
רק לפני שאתן לך ללכת רוציני לספר לך מה השתנה כאן בארץ ובקיבוץ מאז שהלכת :
א. יצחק רבין, כבר לא ראש הממשלה, חבל. במקומו הדיקטטור והמיקרוב מהליכוד, נתניהו.
ב. נכדך הרביעי, נתן (הגדול של הרי) הנושא את שמך בגאון ובעלווה מכהן עתה כ"ישיב'ע בוכר" כ-12 ק"מ מביתם בירושלים, הבירה.
ג. אחייניתך ובת דודתי וחברת הילדות היקרה שלי (הצעירה של מתי), כבר נשואה ואמא ל-2 חובקת בעל מנס-ציונה ואמא ל-2 ילדים (עומר ויהלי) ששניהם שילוב של דינה ומתי.
ד. נכדתך ואחותי הצעירה, (הצעירה של מירב), לומדת קשות למבחן בחשבון ואלגברה, וכ"כ מצטערת שאתה אינך יכול לראות עד כמה היא דומה לאימא שלה ושלי...
ה. אחיינך, ניר עמלי, לומד עתה עריכת דין באילת, אותה יישבת ובה התחתנת עם סבתי, דבורה, ב-1956, וחכם גדול ייצא ממנו...
ו. ברוך גושן, חבר לעבודה בגת, מכהן כבר למעלה מ-3 שנים כמזכיר המשק, פחות מורגש הוא בתפקיד (לעומת קודמו, שמוליק לשם), וגם ואף הוא חובק כבר בזרועותיו 16 נכדים גדולים.
ז. ועוד שני דברים אחרונים :
הטכנולוגיה כבר מאוד השתנה, את מקומם שלמ הלייקות ומצלמות ה"ניקון" עם הפילם והמפוח החליפו הטלפונים החכמים.
וגם מאוסף חברייך :
אריה רותם, שהייה כמה וכמה שנים מנהל בית הקברות, נפטר כבר לפני 4 שנים, ב-8.2013.
יוני פרינץ, חגי דור, יפתח שביט ויוסי רום, ארבעת צלמי הקיבוץ כבר פנסיונרים (כנ"ל את אלמנתך, שגם היא פנסיונרית כבר מכ"ט טבת תשס"ב), יוסי עובד בעריכת וידאו מביתו וכבר סבא לכמה נכדים, ויוני סבא, בעל ואבא במשרה מלאה לילדיו ונכדיו ובעל מסור ואוהב לנירה.
ואולפני הוידאו של גלי גבעה, ע"י המתפרה, עומדים לחיסול, וגם מוסרים לך ד"ש חמה, חמה ושתנוח בשלום.
סבאל'ה האהוב והיקר שלי,
זהו זה להפעם הרב שיח בנינו, וכמו בשירו של אביב גפן (שגם הוא כבר אבא ל-2 ילדים), "הייה חזק למעלה/ געגועי הם כמו דלתות שנפתחות בלילה".
מכולנו העמלים, יש לך ד"ש, מכל העמלים בכל התפוצה, בפולניה וכאן בישראל.
ומסור ד"ש לרבין, לפרס, לאחיך ארצ'י ולכל הטובים והישנים...
ושתדע לך, שאני אוהב אותך עד כלות
ד"ש גם מאימא מירב, אבא דודו ואחותי גאיה, מעמי וגם מבתך ומבעלה החרדי ומכל חמשת בניהם בירושלים.
חג שמח, סבא אהוב שלי....
שלך באהבה,
יובל נקר,
נכדך הגדול שכ"כ דומא לך.
יום העצמאות תשע"ז...