שלום, סבא.
שלום, מנחם עמלי : האיש הלייק'ה, הנגר ויותר מכל דבר אחר, סבא שלי היקר והאהוב,
מזה כמה ימים אני מנסה לדבר עימך גלויות, מלב של נכד גדול ללב של סבא, ובעודי רושם לך דבר מה בטלוויזיה, נדפקת לי המקלדת.
אז ככה,
עוד כמה שעות חוזרים לשגרה, ומפסח ועד אחרי שבועות, זוהי אכן החזרה האחרונה שלי לשגרה, ודי.
אין יום שהמנוסה בלימודים ושעברתי כל היום לא מרצד לי בראשי, אוח סבא, סבא, סבא...
שלשום, ערב יום הזיכרון, בצהריים, הייתי כ"כ עצבני ועצוב על כך שזוהי שנתי האחרונה לכל 14 שנות לימודי במערכת החינוך, וכנראה שמאז כבר לא ייזכה למסגרת חמה כמו ברופין.
הייתי עצבני על כל שעבר עליי. איימתי לקחת חבל קש ולהיכנס לעץ-זית וללפוף אותו סביב עצמי.
סבאל'ה, אתה הרי יודע, עד כמה חשוב לי להיות ממשיך חוט הנגטיב הכ"כ ישראלי הכ"כ עמלי והכ"כ חם ואוהב שהתחיל אביך ב-1929 והמשכת אותו ב-1956 בנישואייך לסבתי היקרה מכל, ואז גם אימי ב-1995 שכבר חלית עד כלות ואיימת להמית עצמך מהמחלה...
אתה יודע, סבא ?
שיש ילד, גובה וחצי, בעל חזה ארוך ומשקפיים עוטות את עיניו, המכניני "סבא" ככינוני חיבה...
ומי כמונו יודעים, עד כמה אהבת עץ השדה היא אהבה שכמותה לא ידעו גיבב בורים, ולי – אישית, אתה הגיבור.
אז הנה חלף לו יום הזיכרון, אתמול ב-18:30, ואת רעמי הצפירה, החליפו הזיקוקים...
בוא נגיד ככה,
הייה לי יום שבכיתי, ועיני דמעו, ערב יום השואה לפני שבוע ולמעלה מיותר מכך,
והנה די זה עבר לי !
הנה, גם לי יש סיפורים, לו רק לך, אז הרשה-נא לי לפרושם כמו חמאה על לחם :
אני זוכר, קמתי בבוקרו של יום וזה הייה ב-5.2012, יורד עליז, שמח וטוב לב וכשרואה אני את אימי (בתך, מייסדת הדור השלישי שלנו, העמלים), ויורד למעטה לסלון וכשבא העת ללכת לביה"ס, מתחיל אני לבכות כמו קטר רכבת...
וכל הצוות שלי (אז הייתי בכיתה ט'), רואיני כה ויישר הס מלנחמיני,
וזה הייה יום מחצית שנה"ל, והנה, החל מה-20.6, עוד פחות מחודש, תם מעגל בסופו של דבר...
והנה, לפני שנתיים, סיימתי י"ב ובגאווה נשאתי את שמך שהלוה עשית זאת לפני ב-1953 ויותר מכך ובחולי קשה.
סבא מנוחעם היקר והאהוב שלי,
אני רוצה, שלא רק כמו שבכל ביקור שליט אצלך בבית הקברות שמסתיים כיודע וכביכול במילים, "יהא חזק" ומאחל שגם הינך תהא חזק, והנה דמעה של עייפות נחה על עיניי ועייני עייפות...
רק לפני שאתן לך ללכת רוציני לספר לך מה השתנה כאן בארץ ובקיבוץ מאז שהלכת :
א. יצחק רבין, כבר לא ראש הממשלה, חבל. במקומו הדיקטטור והמיקרוב מהליכוד, נתניהו.
ב. נכדך הרביעי, נתן (הגדול של הרי) הנושא את שמך בגאון ובעלווה מכהן עתה כ"ישיב'ע בוכר" כ-12 ק"מ מביתם בירושלים, הבירה.
ג. אחייניתך ובת דודתי וחברת הילדות היקרה שלי (הצעירה של מתי), כבר נשואה ואמא ל-2 חובקת בעל מנס-ציונה ואמא ל-2 ילדים (עומר ויהלי) ששניהם שילוב של דינה ומתי.
ד. נכדתך ואחותי הצעירה, (הצעירה של מירב), לומדת קשות למבחן בחשבון ואלגברה, וכ"כ מצטערת שאתה אינך יכול לראות עד כמה היא דומה לאימא שלה ושלי...
ה. אחיינך, ניר עמלי, לומד עתה עריכת דין באילת, אותה יישבת ובה התחתנת עם סבתי, דבורה, ב-1956, וחכם גדול ייצא ממנו...
ו. ברוך גושן, חבר לעבודה בגת, מכהן כבר למעלה מ-3 שנים כמזכיר המשק, פחות מורגש הוא בתפקיד (לעומת קודמו, שמוליק לשם), וגם ואף הוא חובק כבר בזרועותיו 16 נכדים גדולים.
ז. ועוד שני דברים אחרונים :
הטכנולוגיה כבר מאוד השתנה, את מקומם שלמ הלייקות ומצלמות ה"ניקון" עם הפילם והמפוח החליפו הטלפונים החכמים.
וגם מאוסף חברייך :
אריה רותם, שהייה כמה וכמה שנים מנהל בית הקברות, נפטר כבר לפני 4 שנים, ב-8.2013.
יוני פרינץ, חגי דור, יפתח שביט ויוסי רום, ארבעת צלמי הקיבוץ כבר פנסיונרים (כנ"ל את אלמנתך, שגם היא פנסיונרית כבר מכ"ט טבת תשס"ב), יוסי עובד בעריכת וידאו מביתו וכבר סבא לכמה נכדים, ויוני סבא, בעל ואבא במשרה מלאה לילדיו ונכדיו ובעל מסור ואוהב לנירה.
ואולפני הוידאו של גלי גבעה, ע"י המתפרה, עומדים לחיסול, וגם מוסרים לך ד"ש חמה, חמה ושתנוח בשלום.
סבאל'ה האהוב והיקר שלי,
זהו זה להפעם הרב שיח בנינו, וכמו בשירו של אביב גפן (שגם הוא כבר אבא ל-2 ילדים), "הייה חזק למעלה/ געגועי הם כמו דלתות שנפתחות בלילה".
מכולנו העמלים, יש לך ד"ש, מכל העמלים בכל התפוצה, בפולניה וכאן בישראל.
ומסור ד"ש לרבין, לפרס, לאחיך ארצ'י ולכל הטובים והישנים...
ושתדע לך, שאני אוהב אותך עד כלות
ד"ש גם מאימא מירב, אבא דודו ואחותי גאיה, מעמי וגם מבתך ומבעלה החרדי ומכל חמשת בניהם בירושלים.
חג שמח, סבא אהוב שלי....
שלך באהבה,
יובל נקר,
נכדך הגדול שכ"כ דומא לך.
יום העצמאות תשע"ז...
