היה רוב הזמן בחו"ל בענייני "גת" ורפי  נקרא ב"מקרי חרום" , בעיקר עם רוני. החצילים שלי והעוגות של רות חגגו בשני הצדדים. וגם החתולים... זהו זיכרון רחוק...

זיכרון קרוב מלפני מספר שנים לא רב, כאשר רות עדיין דיברה ונפגשנו פה ושם בדרכים, לוחץ על מצפוני לא מעט: נפגשנו, כאמור, על הדרכים ואחרי כמה משפטים של "מה שלומך" ו"מה נשמע"

וכו', "יורה" אלי רות משפט, אותו לא אשכח כל עוד ...: "אנחנו שכנות קרובות, אבל מאד רחוקות"... הבנתי את הרמז, אך לצערי לא תיקנתי את הטעון תיקון... וזה מציק לי.