גלי הזה, שמותו באמת בלתי נסבל לכולנו, יקר במיוחד להמון אנשים. כלומר, מעבר לדוריס אהובתו וילדיו המקסימים, גרשון ותמר הוריו היקרים, רוני רם ותום האחים המסורים וחבריו הקרובים קרובים,- מעבר לכל אלו, גלי נכנס לליבם של המונים! וזו יכולת מיוחדת וחד פעמית.
חשבתי המון במשך השנה איך חדר לליבם של רבים כלכך בעוצמה רבה כלכך וחשבתי, שמעבר לכך שהיה באמת אוהב אדם באשר הוא ואוהב את החיים, היו לו עוד יכולות ממיסות לב שנגעו בליבנו: דוגריות כזו: שתמיד שם את הדברים על השולחן, ואף פעם לא מנסה להיות מה שהוא לא ומי שהוא לא.
אז רציתי לשתף במפגש אישי שלי עם גלי, שלדעתי מצליח לזקק ולשקף את יכולותיו המרשימות האלו:
את גלי אני מכירה עוד מגן דולב-הוא שנה מעליי מהבוגרים בגן מטורף על דגנית הגננת... אך רק בתקופת הנעורים התחזקו יחסינו והידידות המשיכה גם בתקופת הצבא ושכונת החיילים וכו' ובמשך השנים, מתרחקים ומתקרבים וכל אחד מתעמק בחייו, חבריו, בני הזוג (שלשמחתי גלי מצא את דוריס, ידידה שלי ממסלול אחר...)
ותמיד נשאר בסיס קרוב, גם משום שהידידות בינינו נבנתה סביב הצורך הגדול שלי לשמוע הכל ושלא ישארו דברים שאיני יודעת או רואה על עצמי מול היכולת והצורך שלו להשמיע בכנות ישירה את מה שחושב ומרגיש. גם בקטנות כמו להזכיר לנקות מוגלה ליד העין, דובונים באף וגם בגדולות: מרוצים או לא מרוצים ממך בקיבוץ, מרוצה או לא מרוצה מבני הזוג שבחרתי...וכו. הדפוס הוא שאני מרימה להנחתה והוא מנחית.
וכך בתקופת החתונות של כולנו, רצה המקרה ופיצו ואני בחרנו בתאריך זהה בידיוק לתאריך של חתונת בן ונילי-חבריהם הקרובים של דוריס וגלי. כשהתבררה הבעיה שינינו תאריך כך שנוכל להתחתן בזמנים שונים וליהנות מכל החתונות...
עוד לפני החתונה נפגשנו באזכרה לחבר בקיבוץ, וכהרגלנו בקודש אני מרימה להנחתה והוא מנחית... שאלתי בכנות: אם היינו נשארים באותם תאריכים – נכון שדוריס ואתה לא הייתם באים לחתונה שלנו?! והוא: ברור נילוש! ברור שלא היינו באים כי היינו הולכים לבן ונילי! ואני בלי הכנות מיוחדות פורצת בבכי גדול מחוץ למועדון לחבר, בכי כזה שלא קל להישאר לידו... ואני זוכרת איך ישב איתי וחיבק וניחם ואף הסביר לכל מי שרצה להתקרב שאני פשוט לוקחת קשה את האזכרה... מה שגורם לי לבכות ולצחוק במקביל...
אבל זהו גלי, ישיר וכנה עד כאב, שמצליח גם לקחת אחריות על מעשיו, אמירותיו, ודעותיו. בעל יכולות מרשימות, יחסית למינו,-להוות מיכל גדול שאפשר לשים בתוכו מגוון רגשות ובזמן אמת לעשות להם עיבוד. הכנות שלו נגעה לליבנו ובעצם כל אחד מאתנו צריך גלי כזה.
מיותר לציין שהיה בחתונתנו, שימח אותנו והביא המון חיים וחיות, כהרגלו.
והשנה הזו כלכך קשה גם למישהי כמוני שלא במעגל הקרוב ביותר ושלא רגילה לראותו ביומיום ובכל זאת, באירועים שמגיעה לקיבוץ, עוד עוברת בי המחשבה המרגיעה: מזל שגלי יהיה שם, יוציא אותי מכל הבושות בעזרת ההערות הישירות שמנחית עלי... ואז מגיעה הידיעה המכאיבה שהוא איננו ולא יהיה שם לעולם...
בלתי ניתן להבנה האסון הזה!.....
נילי קראוס קדם
