חסר רכיב

אסתר נתיב

אסתר נתיב
- כא תשרי תשע"ז
08/01/1948 - 23/10/2016



אסתר  -  סיפור חיים

אמא נולדה בתש"ח (48) בקיבוץ בית השיטה, לאפרים וחיה דת, חודשים ספורים לפני הכרזת המדינה. בת שלישית, אחות לתקווה וצור.

בתחילת שנות החמישים, בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית, עברה המשפחה לקיבוץ איילת השחר. שם בילתה את שנות העשרה והעשרים המוקדמות. אסתר תמיד שמרה פינה חמה בליבה לאיילת השחר, לנופים, לאנשים ולבני כיתתה. 

בתחילת שנות השבעים למדה אסתר הוראה במדרשת אורנים, שם פגשה את משה נתיב, נישאה לו, ונולדו להם ארבעה ילדים: בארי, עזרי רעות וליהי. 

אסתר היתה מורה בנשמתה ועסקה בהוראת תנ"ך ספרות ולשון. נושאים שהיו קרובים מאוד לליבה. את כיתתה הראשונה לימדה בבית ספר האזורי בכפר בלום. 

אחר כך עברו אסתר ומשה לקיבוץ גבעת חיים, שם המשיכה אסתר ללמד עד לאמצע שנות ה-90 אז עברה ללמד בבית ספר חוף הכרמל. 

באמצע שנות ה-90 לקחה פסק זמן מהוראה, לטובת הנהלת חשבונות ועריכת עלון הקיבוץ. 

אחר כך שבה ללמד בבית ספר מעין ולבסוף בבית ספר אורט בנימינה. 

לאורך השנים קשרה קשרים אמיצים עם תלמידיה, חברותיה וחבריה לעבודה. 

למרות מחלתה המשיכה ללמד עד יציאתה לגמלאות לפני כשנתיים. 

השאירה אחריה אחות ואח, ארבעה ילדים, ארבעה נכדים ונכדה - אותם אהבה בכל ליבה. 


אמא,

נדפק לי הטלפון. בדיוק אתמול, כשהיו הרבה דברים לארגן. בדיוק התפנה מכשיר, אירוני... אני יודעת שאת היית אומרת לי להשתמש בו. את הצלצול אני חייבת להחליף, זה בלתי נסבל, ברברה סטרייסנד שרה רק בשבילך.

אני רואה את התמונות שלי עם ניצן מתנוססות במסכים הקבועים בטלפון שלך, איזה יופי.

אני כל-כך שמחה שיכולתי להביא לך קצת נחת ולהביא אלייך את ניצן יום-יום בחודש האחרון, לזריקת השמחה היומית, נשיקות, חיבוקים וחיוכים לחיזוק הגוף והנפש. להסתובב איתה כבר לא ממש יכולת, כל דבר דרש כוח שלא היה לך כבר, גם לספר סיפור, אבל עשית זאת בשמחה ובאהבה גדולה. עם הצעצועים, ליד האוכל, היא כל פעם חיפשה את החיוך שלך, והוא תמיד היה שם, היא הרי הביאה לך אותו.

אמא, הכי כואב לי על הדרך שבה קודמת לראש הרשימה. כל-כך אלימה וכואבת, דיסוננס נוראי לדרך החיים שלך, לשלווה שבה עשית ואמרת דברים. רוצה להאמין שאכן ברגע הנפילה כבר לא היית בהכרה.

אני מקווה שבימים האחרונים כבר היתה לך שלווה, שהצלחת להגיע לשווייץ כמו שרצית, או לאיילת השחר, או בית השיטה. אולי יצא לך לשבת לשיחה עם קירשנבאום, או לשחק שח עם אבא שלך, סבא אפרים.

אני מקווה שלקחת 'פור' של שלווה עוד לפני שנפרדנו סופית, הרי "צריך לדעת גם לרמות לפעמים"... 

נוחי על משכבך בשלום, אמא יקרה, מאחלת לך את כל השלווה שבעולם ומעבר לו, ולי אאחל שהחיוך שלך ילווה אותי יום יום מעכשיו.

אוהבת אותך, רעות


קראתי לה אסתריקה

את אסתר הכרתי רק בשנים האחרונות בבית הקפה של עזרי. 

מפני צניעותה והליכתה בצל, דרכנו לא הצטלבו. אישיותך הייתה לוטה בערפל. 

במפגשים על כוס קפה נגלת במלוא ההדר, וכל כך זוהרת למרות הסבל והייסורים ממחלת הסרטן והטיפולים שעברת. 

החמלה, הצדק והיושר היו נר לרגליך. ויכולותיך האינטלקטואליות ברמה הכי גבוהה.

בור סוד שאינו מאבד טיפה,

הליכתה הייתה איטית אבל תמיד הגיעה לכל פינה אפלה, ולא ויתרה עד שהשיגה וניקתה כל עוולה.

אהבתי אותה מפני חוכמתה ובקיאותה, אשת תרבות יודעת ספר, תנ"ך ומקרא. נותנת תשובות מנומקות וחכמות לכל שאלה ותמיד במתינות וחיוך בבת עינה.

זיכרונה המופלא עם חוכמת הבנתה, עם יכולת חשיבה מחוץ לקופסה היו לי כאבן שואבת.

הכל ענין אותה ובעיקר עוולות הממסד המקומי והפוליטיקה.  

חוכמתה מיתנה והרגיעה, כגשר על מים סוערים. בזכותה זזו כמה עניינים קטנים פנימיים כאן בחצר הקיבוץ.

כבר נאמר: כשהייתה חורצת דין היה זה סופי וללא חרטה.

אתמול במועצת הקיבוץ הגיעה מלחמתה לישורת האחרונה, תקנון קדנציות, והיא כבר לא זכתה לראות מפרי עמלה.

תם ולא נשלם. 

ואולי טוב שכך מפני המריחה הגדולה של הוועדה ושל יו"ר המועצה.

אסתריקה את חסרה, כבר מתגעגע לצעדך האיטי והאציל בבואך לקפה.

הנוף הקיבוצי הופך לרדוד יותר וחסר משמעות בלעדיך.

הממסד הקיבוצי דחה את כישוריך ולא הוקיר את תרומתך לחיי תרבות ורווחה, לצדק  ויושרה.

היית לי עוגן ונמל במים סוערים.  

גידי שקדי


הספד לאסתר

אסתר היקרה והאהובה שלנו, אנו חברותייך: אסתר, בינה, שוש, אליה, אלישבע ואני, לא יכולות להאמין שאת אינך, שלא נראה אותך שוב. לא נשב יחד כשאת מאד קשובה לכל אחת מאיתנו, באכפתיות ואהבה. תמיד ידעת להגיד את המילה הנכונה, לתת את העצה הטובה. היית כ"בור סוד שאינו מאבד טיפה", תמיד זכרת סיפור או מקרה שסיפרנו, כשאנו עצמנו כבר מזמן שכחנו. הקשבנו קשב רב לדעותייך בנושאי אקטואליה, ספרות ותנ"ך, נושאים שהיו קרובים ללבך. אהבנו לשמוע את חוות דעתך המלומדת, על ספר טוב שקראת, על הצגה או סרט שראית, על הרצאה ששמעת.

היית אשת תרבות: הבית, השולחן בסלון ביתך, היו מלאי ספרות יפה, ספרי עיון ומאמרים שקראת או עמדת לקרוא. הלכת לקונצרטים ואהבת להאזין למוזיקה קלאסית, מוסיקה שניחמה והרגיעה אותך בתקופות הקשות שעברת. השתתפת בחוג לתלמוד, תחום שהיה קרוב ללבך. גם כשהיית חולה לא ויתרת על הרצאה, הצגה או סרט.

לבד מהיותך חברה טובה היית מורה לספרות ולתנ"ך, משכמך ומעלה - מורה, אשת רוח ואינטלקטואלית. העמדת דורות של תלמידים שחיבבת עליהם את המקצועות שלימדת. גם לאחר פרישתך ועד לימייך האחרונים המשכת ללמוד ולקרוא ספרות מקצועית. הייתה בך סקרנות בלתי נגמרת.

הייתה לך, אסתר, נפש של משוררת, הייתה בך נשמה יתרה. כל ברכה שכתבת לאחת מאיתנו, הייתה ברכה מאד מיוחדת ויוצאת דופן, והכתיבה, כתיבה של משוררת.

זכית לגדל ארבעה ילדים טובים, שהפכו לאנשים טובים. ילדים שהיו כל כך מסורים לך, דאגו לך וטיפלו בך. זה כמובן בזכות אישיותך. ידעת ליצור איתם קשרים טובים. הם היו קרובים לך ואיתך, עד מותך.

אסתר, כלפי חוץ עשית רושם של אישה עדינה ושברירית, אך אנו שהכרנו אותך ידענו שמאחורי חזות זו, מסתתרת אישה חזקה, שידעה לצאת למאבקים בעת הצורך. המאבק הקשה מכולם היה המאבק על חייך. נאבקת במחלה שחזרה שוב ושוב, בגבורה ובאצילות נפש. לא התלוננת, לא רצית לשתף אותנו במכאובייך, העדפת לנהל שיחות בנושאים שמעניינים אותך ואותנו, כדברייך. גם כשנחלשת, אזרת כוח להיכנס לאוטו ולבוא להשתתף בפגישת החברות. עד אשר אזלו כוחותייך. 

שלמה אבן גבירול כתב את השיר "ראה שמש", שיר קינה על חברו יקותיאל, שכבה ומת כמו שמש שוקעת, והשאיר אחרי 


מותו ארץ בצל. שיר שאסתר לימדה במסגרת שיעורי הספרות.

1 רְ‏אֵה שֶמֶש לְעֵת עֶרֶב אָדמָה / כְאִילוּ לָבְשָה תוֹלָע לְמִכְסֶה

2 תְפַשֵט פַאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בְאַרְגָמָן תְכַסֶה,

3 וְאֶרֶץ – עֳזְבַה אוֹתָה עֲרוּמָה / בְצֵל הַלַיְלָה תָלִין וְתֶחְסֶה,

4 וְהַשַחַק אֲזַי קָדַר, כְאִלוּ / בְשַק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכוּסֶה.


אסתר שלנו, אנו נפרדות ממך בכאב גדול ועם זאת את נשארת איתנו, בלב, במחשבות ובשיחות שעוד יהיו לנו, חברותייך.






תגובות לדף זה
תגובה חדשה

משפ׳ דת

גיורא | 12/8/2021

מצטער לשמוע על מותה של אסתר ז״ל. הכרתי את בת-דודתה בת-שבע מלכין-ספיראה, היתה ידידת משפחה של הורי, שהיתה אלמנתו של כנר הפילהרמונית, ידיד -נפש של אבי, שנהרג בתאונה בעת טיול בחו״ל. הזדמן לי לפגוש את אסתר באחד מביקוריה אצל בת-שבע בת״א, היו דומות חיצונית ופנימית: יפות, חכמות, עדינות עם שאר רוח וטוב-לב. מצטער לשמוע, מצטער שלא נפגשנו יותר מאז אותו מפגש אקראי אצל בת-שבע בת-דודתה. אכן אובדן של אישה יקרה !

חסר רכיב