גארט סטיוארט
- כ תמוז תשע"ה
26/05/1958 - 07/07/2015
גארט איננו
גארט נולד בבית הוריו בבריסטול שבאנגליה בתאריך 25.06.58.
ילד שביעי לתשעה אחים.
ילדותו עברה עליו בעיקר במשחקים מחוץ לבית, זה הדור שלפני הטלוויזיה והאינטרנט.
בגיל ארבע הלך כבר לביה"ס ומגיל צעיר הלך לטיולים עם אביו ביער.
מגיל 14 החל לעבוד בעבודות שונות, ובגיל 16 התגייס לצבא והחל לימודים במכללה טכנית בה למד בנוסף למקצועות ריאליים גם על חומרי נפץ, תחמושת וטילים.
בשרות הצבאי היה צנחן וחבלן במשטרה והקומנדו הימי.
במשך השירות היה במקומות רבים בעולם, ואת הניסיון שצבר הפך לתחביב, טיפוס הרים, חתירה בקאנו ובקיאק.
בגיל 28 השתחרר מהצבא.
הוא עבד כקצין ביטחון באוניות במזרח התיכון ולאחר מכן הגיע לגבעת חיים כמתנדב.
באנגליה כולם קראו לו דיוויד אבל בקבוצת המתנדבים בקיבוץ היו אז שלושה 'דיוויד' והאחראית שאלה אותו עם יש לו שם נוסף - מאז שמו בישראל גארט ובאנגליה דיוויד.
את איילת הכיר גארט בזמן שהותו בקיבוץ כמתנדב, ולאחר עשרה חודשים נישאו באנגליה, "עשו עליה מגלעד" לגח"א והקימו משפחה עם שלושה ילדים מקסימים.
אצלנו במשפחה קראנו לך "Uncle G".
היית סמל האופטימיות, עם חיוך גדול וחוש הומור מפותח, אנגלי מבריסטול, אנטיתזה לצבר המחוספס. השתלבת מצוין במשפחה, ועם חבריך לעבודה ובקיבוץ.
גארט, מאחור נחום נוף, משה פינק צילם חגי דור
היית איש משפחה ועם איילת גידלתם את שלושת ילדיכם באהבה ומסירות גדולים.
.jpg)
אהבת את החיים, אהבת לטייל, בעיקר ברגל עם קוקו וחברים נוספים, וגם טיולים משפחתיים בהרכבים שונים. אהבת לצחוק ולספר בדיחה בכל הזדמנות וגם לשתות, בעיקר בירה ווודקה.
אהבת בעלי חיים ובביתכם היו דגים, לטאות וכלבים, ויותר מכל אהבת ציפורים עם שמות כמה שיותר ארוכים בלטינית.
היית חרוץ ונאמן בכל מקום עבודה בו עבדת, ברפת, בפריגת ובעסק עם מנחם וחן. תמיד אהבת לעזור ולתרום ככל יכולתך. היית איש טכני-מכונאי וחשמלאי מצוין.
גארט סטיוארט בהקמת מכון החליבה, רפת 1993
בחגי ישראל השתלבת בהופעות בלתי נשכחות בפורים - בסיפור המגילה לילדים, כאחשוורוש, ובחיק המשפחה "כאלוהים" בחד גדיא בפסח. בליל הסדר האחרון, שבו לא השתתפת, מילאתי את התפקיד במקומך וכולנו התפללנו שהתפקיד חזור אליך.
ניהלת את הפאב המקומי במשך שנים רבות, שהיה מקום מפגש לאוכלוסיית הצעירים בקיבוץ. בשנים האחרונות הפך המקום למפגש קבוע בימי חמישי לאוהבי הסנוקר, המוזיקה והבירה, כדרך לסיים את שבוע העבודה.
בשנים האחרונות הכתה המחלה הארורה במשפחתך מעבר לים שוב ושוב, ואנחנו עמדנו לצדך וקבלנו את הבשורה שגם אתה חולה, בכאב ועצב גדולים ועמוקים.
ועכשיו נותרנו אנחנו - כולנו, עם הזיכרונות ותמונות חיים שהיו כל-כך קצרים, אבל מלאי שמחה ברובן.
תוך כדי כתיבת שורות אלו אני מסתכל בתמונות מחגיגת יום ההולדת ה-50 שלך, משפחתך מאנגליה עם החולצות בוורוד, המצגת והמברכים הרבים. אירוע מלא אופטימיות עם הפנים קדימה לעוד שנים ארוכות של יחד בחיק המשפחה, הקיבוץ והחברים.
גארט נוח על משכבך בשלום.
נזכור אותך לעולמים ומבטיחים לשמור על איילת והילדים, לעטוף אותם בהרבה אהבה ועזרה בכל שיידרש.
השבט
הספד של רוברט קולייר:
First of all I would like to offer my deepest heartfelt condolences to Ayelet, Brit, Daniel, Nate and Eleanor and of course to all the Appel clan and Stewart clan. There is no easy way to say goodbye to a friend and all of us dreaded this day would come but unfortunately we all knew that it would.
I first knew Gareth when the Kinneret was full, there were no sink holes near the Dead Sea and there were 90 plus volunteers on the Kibbutz! Yes it was a while ago.
We became very good friends and over the years our families spent many happy holidays together and had lots of bbqs with our ex volunteer group. As was mentioned Gareth spent a lot of time in the British army and was at his best when organizing our gatherings…. Whether it was Christmas or Pesach, it was then that the Sargent major would re appear!!! Liz will cook this, Christopher will cook that, Nick will do …. You get the idea!!
Knowing Gareth the way I did the last thing he would want is sympathy (he had a very famous saying as to where sympathy fitted in the dictionary which I cannot repeat here!) Which brings me to his larger than life image ……………. You never needed to ask if Gareth is here because his deep resounding voice could be heard long before you saw him! And who could ever forget the hours of laughter we all had when he started telling jokes ….. Particularly in his pub, where we had many happy hours of his humor and his magnificent landlordship!
The one thing that really stands out for me was Gareth’s optimism, nothing seemed to worry him and he was always so matter of fact about everything. And talking of his optimism and his zest for life and at his request I would like to read to you a poem that was very close to his heart and to which he referred to many times (particularly after a couple of drinks !)………………
Desiderata - A Poem for a Way of Life
Go placidly amid the noise and haste, and remember what peace there may be in silence.
As far as possible, without surrender, be on good terms with all persons. Speak your truth quietly and clearly; and listen to others, even to the dull and the ignorant, they too have their story. Avoid loud and aggressive persons, they are vexations to the spirit.
If you compare yourself with others, you may become vain and bitter; for always there will be greater and lesser persons than yourself. Enjoy your achievements as well as your plans. Keep interested in your own career, however humble; it is a real possession in the changing fortunes of time.
Exercise caution in your business affairs, for the world is full of trickery. But let this not blind you to what virtue there is; many persons strive for high ideals, and everywhere life is full of heroism. Be yourself. Especially, do not feign affection. Neither be cynical about love, for in the face of all aridity and disenchantment it is perennial as the grass.
Take kindly to the counsel of the years, gracefully surrendering the things of youth. Nurture strength of spirit to shield you in sudden misfortune. But do not distress yourself with imaginings. Many fears are born of fatigue and loneliness.
Beyond a wholesome discipline, be gentle with yourself. You are a child of the universe, no less than the trees and the stars; you have a right to be here. And whether or not it is clear to you, no doubt the universe is unfolding as it should.
Therefore be at peace with God, whatever you conceive Him to be, and whatever your labors and aspirations, in the noisy confusion of life, keep peace in your soul.
With all its sham, drudgery and broken dreams, it is still a beautiful world.
Be cheerful. Strive to be happy.
הספד של ליז סקוט-שילר
Ode to Gareth
For me – losing Gareth is losing language.
Gareth was part of my refuge from Hebrew, from that frustrated, fractured experience of misunderstanding and being misunderstood, from the inability to hear, comprehend and react verbally, from mostly being on the margins of communication, from being silent.
To Gareth and all our "ex-volunteers" group: Robert, Philip, Nick including Christopher and Old Nick, I want to thank you for our voices. With you lot, our language flowed and surged like a torrent scattering drops of words and pouring out our stories, discussions, arguments and reminiscences.
Today I don't see Gareth. I hear Gareth. Gareth at the helm with his gift of the gab – entertaining us with his endless repertoire - the notorious Camel Joke: "You can peck all you like you bastards, but you're not getting my eyes", the Wide- Mouthed Frog Joke, the Are-you-Nearly –Done Joke and the New Blue Washing Powder Joke (originally his sister's) … and all in fluent Irish, Scottish, Indian or Arabic accents. He regaled us incessantly with his autobiography – from the freezing cold windscapes of the Outer Hebrides, to parachuting into the stormy North Atlantic, to army service stories from Germany to Belize, to missing, but not entirely missing, the Falklands. Gareth was a master of English banter – a dry black humour - and rebuked us sharply if we ever took ourselves too seriously.
In this group we wielded a power that most everybody here takes for granted – the power of language. And as different each one of us in this group is, together we were kings and queens. And Gareth steered that triumphant ship in our intoxication and sobriety. Oh Captain – my Captain.
מיובל נקר
לגארט:
אשרי האדם כשכך בחר
ומשפחתו הקיפוהו מסביבו
אשרי האדם כשכך בחר
ומחלתו לא שבעה לו נחת רוח, ואריכות ימים.
אשרי הגוף
הפועל לו במרץ
אשרי הרגליים המהירות והתזזיתיות אשר עייפו מלכת.
אשרי הוושינגטוניות אשר עמדו מעל לראשו
זקופות זקופות.
כולן חייכו לו ואמרו לו בחיו:
"גארט תחזור לך."
ואשרי הנר אשר דולק היום לצער עליו ועל רגליו העייפות .
עוד לא עייפתי אך די כבר !
לא לפני שאכבה את האור ואומר לגארט : "לילה טוב."
לילה טוב גארט
כאן
יובל נקר
8.7.2015
גארט, בתוכנו 1991
חבר חדש - שיחה עם גארט
בין כל החברים החדשים שהתקבלו השבוע, מצאנו את גארט סטיוארט. צריך רק לשמוע את השם ולראות את הבחור הבלונדיני הזה, כדי להבין שמוצאו לא בדיוק מהאיזור.
בשביל להבין מה הביא אינגליש בוי כזה לחיות פה בקיבוץ בלב איזור ה' הלכתי לביתם ןאיילת תרגמה.
אז גארט, מאיפה בכלל באת אלינו? קצת היסטוריה
- כשהייתי בן 16 השגתי מההורים חתימה המאשרת לי להתגייס לצבא הוד מלכותו. בצבא למדתי להיות חבלן, המתמחה בעיקר בטילים. להבדיל מהצבא הישראלי, חייל אנגלי יכול במסגרת השירות לטייל בכל העולם. ישנן מדינות חסות בריטניות, שהיו פעם תחת שלטון בריטי וגם היום נעזרות בבריטניה בשביל לעשות סדר, למשל לספור את כל כלי הנשק שיש בהן או להגן עליהן מפני פלישה. ואנחנו החיילים נוסעים, מסדרים וחוזרים. אחת עשרה שנים שירתתי בצבא כחבלן והייתי בגרמניה, קפריסין, גיברלטר, בליז (מדינה במרכז אמריקה, ליד קובה), באיי פוקלנד ובדרום ג'ורג'יה, אי קטנטן ליד אנטרקטיקה.
כשגארט מספר על כל המקומות האלה אני חוזרת ונוכחת עד כמה ידיעותי בגיאוגרפיה נעלמו להן. כדי להמחיש הוא מוציא מהארון אטלס וספר על ציפורים החיות בפוקלנד, מקום בו בעצם הוא חלם להיות לפני שגילה את ארץ הקודש.
ואחרי הצבא?
- השתחררתי בגיל 28, אך גם כאזרח המשכתי לטייל, מצאתי עבודה כמאבטח על אוניית נוסעים ששייטה במי המזרח התיכון. כשהשיט נגמר חזרתי לאנגליה אבל האמת, שבתור אזרח לא התלהבתי מהמקום ושוב חזרתי למזרח התיכון, אבל הפעם לישראל. למעשה היה לי כרטיס הלוך ושוב לשישה שבועות, אבל הנה נשארתי לכל החיים.
הגעתי כמתנדב ועבדתי בפרדס, באבוקדו, בחדר האוכל ובאקונומיה. בשלב מסוים חזרתי לאנגליה ושם מצאתי את עצמי חושב על ישראל, וחזרתי. התאהבתי באיילת והתאהבתי בארץ ונשארתי. אחרי שהתחתנו החלטנו שזה המקום בו אנחנו נקים בית ונגדל משפחה.
למה, מה יש פה (חוץ מאיילת ודניאל, כמובן) שאין בשום מקום אחר?
- אני אגיד לך מה אין פה. אין בזבוז זמן, אין מירוץ מטורף אחרי הזמן בנסיעות לעבודה ובלחץ המתמיד של בחוץ. אני מאוד אוהב את הארץ, אני מטייל המון עם גיסי ולומד את המקום.
עכשיו אתם חברים, הקיבוץ הוא הבית- מה הלאה?
- אני רוצה להמשיך לחיות פה, לעשות ילדים ולעשות חיים.
הדבר שבאמת אני רוצה הוא לעבוד במכוורת עם משה'לה. באחד הימים ראיתי את משה עובד בכוורות, זה מאוד עניין אותי ומאז אני הולך אליו ללמוד על הנושא. הייתי רוצה לפתח ולהרחיב את עניין הדבורים בקיבוץ בעזרתו. זה באמת מה שאני רוצה לעשות. וכמובן ללמוד עברית. וחשוב לי לא פחות, להגדיל את המשפחה והמון ילדים.
אז קודם כל בית, אחר כך עברית ואחר כך עבודה.
ראיינה הילה סיטון 1991
יהי זיכרו ברוך של אדם יקר זה
גארט היה אדם יקר תמיד עם שמחת חיים, גם כשדברים לא הלכו כמו שהוא רצה. הוא לא ידע מה זה כישלון או לוותר.
זה כל מה שרציתי בסה"כ, מגארט...
שלום סטיוארט, גארט היקר,
אני כמה וכמה מילים, בסה"כ, כמה מילים – לא בכוונת הטרדה או "הצקה".
אני זוכר כמה זיכרונות מתוקים מגארט, ומרגישני כי ביום הזיכרון ומזכירים בו רק נופלים ולא מתים וחברים כאחד.
יום אחד, לפני 10 שנים, שיחקנו אני, אחותי ועוד 2 חברות משחקי אחה"צ של זריקה לסל בכדור-סל רעוע כזה אשר הוא, מט להתפורר,
אני זורק, אחותי זורקת וקולעת וגם עוד שתי חברות שלנו גם עושות זאת.
ואז בשביל החולף, מכיוון ענת סלייבי (בבית בו התגוררו עד 1992 סבי וסבתי)
אני זורק לסל, ובידי חטיף "ביסלי" (שאז עוד הייה לי מותר), ואז נותן ומעביר הכדור לגארט והובא קולע לסל, וצועק בקול ההכי קולע וייחודי לו, לגארט, כמובן "יש !!! קלעתי" ואז מעביר לו לטעום מהביסלי ואז נותן לגארט לטעום למן הביסלי ושואל אותו ובוחן אותו על טעמו והוא עונה לי בעברית הכי "עילגת" "שווארמה"...
וחוץ מהכדורגל וממשחקי האחה"צ, זכורה לי יום הולדתו ה-40 ואיך כולנו התקבצנו על דשא בן סנטימטר מעויין, ושאשתו איילת הקריאה הביוגרפיה שלו בעברית ובתו הצעירה (ברית) תרגמה לאנגלית, ואני "מתפלץ" בתוכי ותומהה עיניים שעד כמה שאני לא מבין וכל זה עד כמה שזה הייה אירוע מוצלח.
עוד, זוכר אני, שבתות נעימות, בבוקר קם ב-7:00 התרנגולות 10 דק' מקרקרות לך קרקור רצחני במוח וכעבור עשרת הדקות הללו גארט רץ כמו ג'יים פונדה וטובח בהן צרחה, כאילו עולמם חרב עליהם כפני-מה...!
זוכר שבתות קיציות, שבצומת בינות סוזן לברון, עד אחרי שוש ואורי ציביון, עד כמה שחלפו השנים, היית תומה עיניים באזדרכת שע"י ביתה של סוזן הייתה במחי כף, נרגע...!
אז לסיכום, איש יקר,
לא אשכח את לחיצת היד הארוכה, ועד כמה שצחקת : ריר לח כבושם נידל משפתותיך, וכך הרגשתי כלפייך : שאם יש תאונה או כואבת הבטן או האנגלית שלך גרוע והסה לנוח בשפתותייך, אתה : סטיוארט, גארט – לי : הכתובת, שם מוצא ורחוב...
אז ייצור פרא, שוחר שלום ואוהב אדם וחי חיי קוממיות וסבלני ומזמין שכמותך,
נוח, נוח, נוח על משכבך בשלום, וזכור : שאם כל דבר יחפוץ בשבילך, אני פה !
שלום, חבר
(ו)בברכה,
יובל נקר
אייר תשע"ז...