שלום סטיוארט, גארט היקר,

אני כמה וכמה מילים, בסה"כ, כמה מילים – לא בכוונת הטרדה או "הצקה".

אני זוכר כמה זיכרונות מתוקים מגארט, ומרגישני כי ביום הזיכרון ומזכירים בו רק נופלים ולא מתים וחברים כאחד.

יום אחד, לפני 10 שנים, שיחקנו אני, אחותי ועוד 2 חברות משחקי אחה"צ של זריקה לסל בכדור-סל רעוע כזה אשר הוא, מט להתפורר,

אני זורק, אחותי זורקת וקולעת וגם עוד שתי חברות שלנו גם עושות זאת.

ואז בשביל החולף, מכיוון ענת סלייבי (בבית בו התגוררו עד 1992 סבי וסבתי)

אני זורק לסל, ובידי חטיף "ביסלי" (שאז עוד הייה לי מותר), ואז נותן ומעביר הכדור לגארט והובא קולע לסל, וצועק בקול ההכי קולע וייחודי לו, לגארט, כמובן "יש !!! קלעתי" ואז מעביר לו לטעום מהביסלי ואז נותן לגארט לטעום למן הביסלי ושואל אותו ובוחן אותו על טעמו והוא עונה לי בעברית הכי "עילגת" "שווארמה"...

וחוץ מהכדורגל וממשחקי האחה"צ, זכורה לי יום הולדתו ה-40 ואיך כולנו התקבצנו על דשא בן סנטימטר מעויין, ושאשתו איילת הקריאה הביוגרפיה שלו בעברית ובתו הצעירה (ברית) תרגמה לאנגלית, ואני "מתפלץ" בתוכי ותומהה עיניים שעד כמה שאני לא מבין וכל זה עד כמה שזה הייה אירוע מוצלח.

עוד, זוכר אני, שבתות נעימות, בבוקר קם ב-7:00 התרנגולות 10 דק' מקרקרות לך קרקור רצחני במוח וכעבור עשרת הדקות הללו גארט רץ כמו ג'יים פונדה וטובח בהן צרחה, כאילו עולמם חרב עליהם כפני-מה...!

זוכר שבתות קיציות, שבצומת בינות סוזן לברון, עד אחרי שוש ואורי ציביון, עד כמה שחלפו השנים, היית תומה עיניים באזדרכת שע"י ביתה של סוזן הייתה במחי כף, נרגע...!

אז לסיכום, איש יקר,

לא אשכח את לחיצת היד הארוכה, ועד כמה שצחקת : ריר לח כבושם נידל משפתותיך, וכך הרגשתי כלפייך : שאם יש תאונה או כואבת הבטן או האנגלית שלך גרוע והסה לנוח בשפתותייך, אתה : סטיוארט, גארט – לי : הכתובת, שם מוצא ורחוב...

אז ייצור פרא, שוחר שלום ואוהב אדם וחי חיי קוממיות וסבלני ומזמין שכמותך,

נוח, נוח, נוח על משכבך בשלום,  וזכור : שאם כל דבר יחפוץ בשבילך, אני פה !

שלום, חבר

(ו)בברכה,

יובל נקר

אייר תשע"ז...