אהרון מדיני

תמונה: חורף 1962. אהרון נוהג בטרקטור ה"פארמל-קאב" הסוחב אחריו עגלה בעלת משטח ללא דלתות. על העגלה הזאת, אומר אהרון, מעמיסים בעזרת הקלשונים את ערמות האספסת שנקצרה. הטרקטור קטן מאד והעגלה גדולה פי עשר ממנו. זה נראה כמו שפן הסוחב אריה. מעמיסים. ערמות קטנות אחת על גבי השנייה הבונות פירמידה מאורכת ו"הפרמל" מתאמץ מאד עד לרגע של שקיעה מוחלטת בבוץ. מה עושים?? אומר אהרון: "נשים לפני ואחרי הגלגלים קצת אספסת והטרקטור יצא מהבוץ".יצא?? לא יצא!!! אבל …סוף הסיפור האספסת הגיעה אל הרפת.

אהרון נולד בשנת 1906 בעיירה שטפנשטי שבמולדביה אזור ברומניה. כילד קטן הוא לומד בחדר אצל יוסף חיים. "שטפנשטי הייתה עיירה של סוחרים ובעלי מלאכה" סיפר חברו הטוב זלמנוביץ' טוביה:" אבל הייתה חצר של חסידי רוזינר אליה הגיעו מרחבי רומניה. המקום היווה מרכז תרבותי ורוחני גם לתושבי המקום. בשנות ה-20 הופיעה בעיירה פליטה אוקראינית שלימדה עברית ומורשת עם ישראל. למדנו על המצב בארץ-ישראל והעברנו את הידע לסניף גורדוניה המקומי".

אהרון עולה ארצה בשנת 1930. הוא מצטרף לקבוצות חלוצים בגליל ובעמק הירדן. לאחר מכן מגיע לקבוצה מרומניה שחיה בפאתי כפר סבא ועבדה בנטיעת פרדסים באזור. מאוחר יותר הוא מצטרף לקבוצת בנין שהייתה בבת גלים ועבדה בנמל חיפה. ב-1932 עולה גבעת חיים מאוחד על הקרקע ואהרון עובד כמה שנים כנגר, בנאי ורצף. רק ב-1935 הוא מגשים חלום ובונה את ענף המספוא. הוא פוגש בגיטה שהכיר עוד ברומניה, נישא לה ונולדים ילדיהם: דליה, שמאי ושלומית. לימים יאמר אהרון כי הוא מפקפק בחינוך המשותף והיה מוכן שהילדים יגורו עימו ועם גיטה כדי שיוכלו להיות יותר מעורבים בחיי ילדיהם. הוא מוצא את עצמו עובד עם מדענים ממכון ויצמן בגידולים שונים והשבחת זנים. איש אסיפות מובהק המעורב במועצות וחיי הקיבוץ.

שמאי מדיני בנו מספר: "בתחילת שנות ה-40 עבדו בקיבוץ המאוחד במספוא כ-35 איש. זה היה הענף הכי גדול במשק. בהתחלה היו קוצרים בחרמשים , מעמיסים על אלונקות ומוציאים לדרך הראשית ומשם בעגלות לרפת. כשעברנו לאיחוד אהרון עבד עם חיים ויקטור ז"ל ועם שני בחורים מאליכין". "הטרקטור" ממשיך שמאי ומספר: "היה לאהרון רק לצרכי נסיעה. אפשר לומר כי מצאו את הטרקטור הנכון לאדם הנכון. שאר העבודות נעשו על-ידי טרקטורים חזקים יותר וגדולים יותר."

בשלב הזה היה אהרון מנהל הענף מניהול חשבונות ועד השקיה ומתכנון העבודה ועד להשגחה מקצועית על הגידולים השונים. בתקופה זו היו למספוא כ-1000 דונם. אהרון עובד כ-30 שנה במספוא ומגיל 60 עובר לעבוד בהנהלת חשבונות. בן 65 הוא עובר לעבוד בכלבו למשך תקופה. גם במחסן משק עבד אהרון זמן לא קצר.

"החלוציות בשבילו", אומר שמאי, "הייתה הגשמה בעבודת האדמה". ואולי היה אהרון אחד מאלה להם כיוון את מילותיו אלכסנדר פן בשירו: "אדמה- אדמתי, רחומה עד מותי. בשבועה לוהטה את שבויה לי עתה".