דב רשב"ם

דב ודבורה

סבא שלי דב, היה החשמלאי של הקיבוץ. 

מתוקף תפקידו, היה לו טרקטור שחנה בצורה מכובדת מאחורי הבית. מאחור היה לו ארגז, מלא בכלי עבודה כבדים.

הוא לא היה מהאנשים האלה, החשובים בקיבוץ, שמדברים באסיפות וממלאים "תפקידים" ושמוצא פיהם היה יכול לכווץ חברי קיבוץ אחרים לממדים זערוריים. לא חשוב מהסוג הזה אבל חשוב מהסוג התפעולי, החשמלאי, שעבד בחשמליה של גבעת חיים איחוד. שבלעדיו יש הפסקות חשמל בלי תשובה. שקוראים לו בכל פעם שקופץ פקק. (למשל, הוא סיפר לי, שכשאבא שלי היה תינוק קטן בפעוטון והוא היה רוצה לראות אותו בזמנים שאסור, הוא היה עושה הפסקת חשמל באזור וכשהיו קוראים לו, היה מגיע לפעוטון של בנו, לבדוק שם).

הוא היה איש נמוך, קופסתי, שתקן. אבל היה לו חיוך שקט שהיה מתפשט על פניו כשראה אותנו הנכדים. והוא היה מדבר בקול גרוני רך. וכשקראתי לו, היה מיד מרים את הראש, רואה אותי בשתי עיניו, מאשר לי שאני באמת שם.

שרון רשב"ם פרופ

דב עם משה פינק