גיטה מדיני
- ב' כסלו תש"ס
02/05/1907 - 14/11/1999
זיוה רום כותבת:
אשה קטנה וחרוצה היתה גיטה.
אשת עמל. ממהרת לעבודתה עם הנץ החמה.
נחפזת לכלתה רותי עם עוגת שמרים כל בוקר של שישי.
לא מחסירה גם טלאי אחד, אל מול מכונת התפירה המיושנת, העומדת יתומה, באין דור הנפילים לסעוד ולכלכל אותה.
ראויה היתה, ואכן החיים גמלו לה כערכה. נשכרת יצאה מכל הטוב שהרעיפה על בני ביתה, ילדיה, נכדיה וניניה, סמוכים אל שנותיה המאוחרות, אותן העבירה ב"נווה נועם". אדוקים ומסורים, דליה ושלומית המתחלפות בימי שישי, ורותי ושמאי שלא מחסירים ערב וכל עדת הנכדים המקפצת אחריהם.
גיטה האריכה לחיות. ימים רבים היתה בנינו ושירת חייה באה אל קיצה.
היום את מובלת לבית הקברות הירוק כל כך, המבטיח כל כך, לנו היושבים ממול.
גיטה נולדה בעיר המחוז דורוחוי שברומניה, עיר רבת יהודים. אביה היה האדמו"ר, דור חמישי לבעש"ט. היא גדלה עם שלוש אחיותיה ואחיה. אמה דיברה גרמנית ופולנית ובבית דיברו יידיש. רומנית לא ידעו כלל. אחרי הצהרת בלפור החלה התעוררות ציונית ואמה הביאה הביתה מורה פרטית לעברית. הוויכוחים על ארץ-ישראל נדדו מהבית ההומה חברים וידידים הרבה לבית הכנסת, שאביה כיהן בו כרב וגם אסף לביתו את הבאים להטיף בדבר שיבת ציון.
בינתיים גיטה קוראת טולסטוי ובלזאק, לומדת נגינה על מכינור ומנדולינה מצועני אחד ורואה סרטים אילמים. זו אמה השוקדת להוסיף לה דעת והשכלה. סופה שמצטרפת ל"החלוץ", והיא בת 17. בורחת להכשרה בקישינוב הרחוקה כשאמה מרגלת אחר החלוצים לפענח פשרם ומתרצה בעבור ה"תרבותיות" שלהם. שלוש שנים חייתה גיטה, עם ממליגה ושעועית ומסור. שתי חלוצות היו מחזיקות את המסור בשני קצותיו לנסר את גזעי היער המקורחים, בית חפור בשלג ותיאטרון לעת ערב עם כרטיסים אך בלי נעליים להיכנס לתוכו.
משבוששו הסרטפיקטים להגיע, מוציאה גיטה תעודת גננת בתום שנתיים של לימוד, מתפקדת כמורה לכיתה א', ומכירה את אהרון בכנס של חלוצים.
כאן, מתחברת לנוסיה ולדבורה כפרי. מתגלגלת בחולות הארץ ותחלואיה עד שמגיעה לגבעת חיים, להקים בה בית עם אהרון אישה לכל ימי חייה ושלושת ילדיהם דליה, שמאי ושלומית.
תמיד גיטה עבדה הרבה שעות, בלול, בבית הילדים ובמחסן. לצידם גידלה את ילדיה לתפארת ולהדר. לפני שבע שנים הלך לעולמו אהרון ז"ל. קשה היתה דרכה של גיטה בלעדיו. בקלות ויתרה על חומרנות, דבקה בצניעותה האדוקה, אך מאידך שפעה חום רב. אהבה ותמיכה מאהרון. מעתה חסרה אותו תמיד.
93 שנים חייתה גיטה בנינו. חיים של עמל, חיים ששכרם בצידם, חיים של כבוד.
נוחי, גיטה, בעפר האדמה הזאת.
תהי מנוחתך עדן.
יהי זכרך ברוך.
גיטה בת 80/ עדה שולמן 1987
לו גיטה על פסק זמן החליטה,
ועל 80 שנות חייה הביטה
בוודאי הייתה חשה גאווה.
מאחוריה הרבה שנות עמל ועשייה,
אך דעתה לא נתונה לנוסטלגיה,
פרק זמן שאת תשומת ליבה גובה
הוא רק ההווה.
היום הוא קצר וצריך להספיק ולמהר
למי יש זמן בעבר להרהר,
היום, חברים, הוא לעבודה, ובאיזו התמדה!
יהיה זה הלול, בית הילדים- טיפול
או כבר שנים במחסן במלאכת התיקון
לכאורה עבודה לא מושכת, בלא גיוון
תמיד אותה תפאורה, אותה מכונת תפירה,
ולפניה, באופן קבוע, חפץ- בגד קרוע
אך בעיני גיטה העבודה נחוצה
בכך גם חשיבותה נחוצה,
לכן היא פועלת מבלי להתאונן או לרטון.
כך מתנהגים גיבורי היום יום.
ואחרי שעות העבודה אתם מצפים למנוחה? הה בדיחה!
ביום חול או בחג, חג, חג...
רגליה הזריזות ממהרות לאותו הכיוון
לבנים, לנכדים, לשיכון
שותפה היא למשימה לגדל דור
שם תמיד מוכנה לעזור.
מבשלת, אופה, רצה אצה עד שהרגליים הקטנות מתחזקות
ואז הכיוון מתהפך והן מגיעות אלייך, לדירתך
ויש מהשבט הזה עוד נציגים קצת במרחק
אך הקשר נשאר אמיץ וחזק. עיניה של גיטה מבריקות
כאשר מספרת על מעשיהם ועל ההצלחות.
לא אסיים מבלי לציין אותה יציבות רעיונית
נדמה לי שלא כרסם בה אף פעם הספק בצדקת הדרך הקיבוצית
דבקות במטרה למרות כל מה שקורה או קרה.
ובסוף חברים אם לא תסמיקו ובזמנים ההם להרהר תספיקו
רק עוד דבר אחד אגיד: אל נאמנות ומסירות גם העובדה תעיד
שגיטה נשארה כל ימיה עם בעל אחד ויחיד.
כזאת היא גיטה- אף פעם לא בזעם אחורה הביטה
היא חיה את חייה בצניעות ושביעות רצון.
כן כאלה הם גיבורי היום יום.
גיטה מדיני עם נכדה
אהרון וגיטה מדיני
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!