גילה אגמון

לפנות בוקר, יום חמישי ט"ז באלול, 26.8.2010

סבתא גילה נפרדה מאיתנו,

סבתא גילה שהייתה  עבורי בת דמות של אם, וחמה, וסבתא, סבתא רבה.

ובעיקר עמוד שדרה שאליה הגענו וממנה נפרדנו.

סבתא, את היית אישה מיוחדת במינך.

חמה, חכמה, טובת לב, אשת שיחה עם בינה ונשמה.

את היית אישה קטנה – גדולה, מצחיקה ורצינית, נמרצת ונינוחה,

אינטליגנטית ועממית, אלגנטית עם פשטות, ועוד כל מיני הפכים שהם בעצם הייחוד שלך.

אהבת את החיים, אהבת את המשפחה, אהבת לנסוע בעולם, אהבת – ואני אהבתי אותך.

אהבתי לקרוא לך סבתא כי לא הייתה לי סבתא.

קיבלת אותי בהתבוננות עמוקה ובשיחה רצינית,

חיבקת בחום ואמרת "קחי את בנצ'יק, שמרי עליו" .

אני שומרת סבתא.

נשמתך בשלושת ילדייך שגידלת כמעט לבד, 12 נכדייך ו 22 נינייך.

על זה אמרת תמיד:

"אני מיליונרית, תראו את הירושה שלי".

את היית סבתא של עוד כל כך הרבה אנשים שחבים לך תודה גדולה על שכמותך.

"שלום חבר'ה" כך תמיד אמרת כשהגענו אלייך, ועכשיו אנחנו בזקיפות קומה עצובה

אומרים זאת לך.

נוחי בשלום כי עייפת, מנדלסון המלחין שאהבת מלווה בצליליו המרגשים את לכתך

כשהנשמה שלך מרחפת מעל כולנו ודואגת שכל אחד במקומו.

שמרי עלינו מלמעלה, ואנחנו, כל השבט, נחבק אחד את השני ונרגיש שזכינו על שכזאת.

אוהבת אותך, סבתא גילה שלי.

רותי אגמון.

אמא, סבתא, סבתא גילה.

המון תארים ושמות אבל הכי חשוב,

אשה "קטנה" – "גדולה" .

שלושה ילדים, שנים עשר נכדים, עשרים ושניים נינים. כל השבט.

כפי שנהגת להגיד   "אני מיליונרית"

הייתה בך המון גאווה – אך לא גאוותנות.

היית לנו לסמל ואבני דרך הנחת וסללת,

עם המון אהבה, דאגה, ליווי, הנחייה, ייעוץ  ועין בוחנת.

אך תמיד הגדרת "אני לא מתערבת".

הנוכחות שלך איתנו ובשבילנו הייתה לאורך כל הדרך והשנים.

נתת המון לציבור, לפרט ולמשפחה.

הראש הזקוף, הגב הזקוף, הראש המורם,

הם הסמל ליושרה, לצניעות ולאהבת האדם שנתת,

פיזרת והענקת מהמשפחה ועד תושבי הקיבוץ.

המון אופטימיות, המון סיפוק ובלי "דרישות"

פשוט נעלם, ואת רק לתת ולתת.

אוהבים אותך כמו שאת

                                                       גלעד אגמון

גילה מימין עם רות פולק

בבית של גילה אגמון - 2007