כניסת חברים ותושבים
הוי, מה אהבתי את המקום!
את
המקום הצומח-גדל
לנגד
עיני זה חצי יובל,
שאזור
ירקותו כל שנה מתרחב
ושובה
את העין, שובה את הלב.
את
המקום עם מגדל על גבעה,
אך
רק ממרחק מבחינים במגדל –
החביאוהו
עצים שגבהו פי שבעה
(רומזים
הם כאילו: אל על!)
את
המקום על המון ילדיו
בצל
"דולב" ו"דקל", "רימון" וכו',
שיכוני
ותיקים, צעירים והטף,
אזור
בית הספר – הצוהל והומה...
ענפי
הייצור, גידולי השדה –
המשק
על ענפיו.
והנפש
אף היא ניזונה במובהק
מיופי
– אף כי רק של עצי סרק.
הוא
המקום שהבא בשעריו,
כמו כן
היוצא ממנו,
נתקל
בשמות של נופלינו-נופליו
חקוקים
בתוך אבן
ועל
לוח ליבנו...
ושם
סלע מלבין עם שרכים עדינים
ומים
חיים נקווים לרגליו...
נתפללה
לאמור:
אהבת
המקום לעולם כאן תשרור!
ובין
אדם לחברו לא כל שכן –
אמן
ואמן!