אתר חברים

לבני המחזור, מההורים האוהבים

יש הוכחות נחרצות הנסמכות על תעודות הלידה שלכם וכל מורי הזמן שאכן, אתם בני 18 וסיימתם י"ב.

אבל... אני רואה לנגד עיני כאילו הייה זה אתמול את שיר רץ לאורך הגדר הצבועה ירוק של חצר הפעוטון תחת ראש מלא תלתלים, קורא בקול גבוה ודקיק שלומית! שלומית! כשהוא מקביל את פניה בבוקרו של יום. ואת רביד (המכונה בעת ההיא דידי) עוזרת לגלעד להיחלץ מהנעליים הלוחצות (כי נעל שמאל על רגל ימין וימין על רגל שמאל...)

לכן שאני מביטה בכם כאן, במעמד הזה, יש בי מעיין פתיעה ופליאה, איך אתם כבר פורחים לכם.

וכשאנחנו עדיין "באזור הפעוטונים", אני נזכרת שהייתם המחזור הראשון בקיבוץ שלא ידע שינה בבתי הילדים, ועוד אני משוכנעת שכוכב מיוחד האיר שם מעליכם, כי גדלתם (תבדקו את הכובעים) להיות בעלי ראשים גדולים במיוחד, אחראיים, יצירתיים, משקיענים ויותר מזה: אוסף של אינדיבידואליסטים עם זיקה עמוקה בניהם. קבוצה אנושית של בנים ובנות שלרובם ככולם עיסוקים שהם מושקעים בהם – בתחומי ספורט, מחשבים, מוזיקה, ריקוד, ציור, רכיבה על סוסים ומה לא. עולם עשיר ופרטי לכל אחד, אך גם יכולת לתרומה ונתינה, ופתיחות לזולת – יחיד ויחד.

ומן הסתם, הערב הזה שכולו ביטוי אישי שנרקם ליצירה משותפת שלכם יעיד על כך.

ועל-כן, אין לנו להורות לכם דרך. נראה שאתם תעשו זאת יפה מאיתנו. כמאמר הנסיך הקטן: "ישנה שושנה, והיא אילפה אותי..." .

לא נותר לנו אלא לברך אתכם באשר תלכו, ה-11 היוצאים לשנת שירות והשישה שמתגייסים: בחוויות מאלפות, ובהמון אושר.

נראה שנכון בהזדמנות זאת להודות בשם כל ההורים לכל מי שתרם לגידול ה"שושנות" – המטפלות והגננות, המטפלים והמחנכים בבתי הספר משגב, שחר ומעיין, שהשכילו להפוך את בית הספר לחוויה חיובית מכל בחינה.

לבסוף במיוחד לרן ויוחאי המופלאים, שחותמם טבוע בערב זה, שהיו עבור בני המחזור להמדריכים בהא הידיעה, מזן שאינו עוד מצוי במקומותינו.

אלף תודות לכם מכולנו.

ושוב לכם בני המחזור, זכרו – אנחנו סומכים עליכם, ומחכים לשובכם בריאים אלינו.

באהבה

חנהל'ה פרנקל